פצעים ונשיקות

I'm safe up high, Nothing can touch me... But why do I feel this party's over? No pain inside, You're my protection.. But how do I feel this good sober?

שבועות בקולטורה, היה אחלה.

מוזיקה טובה, אנשים כיפיים, ואין לי בכלל רגליים עכשיו.

נסעתי עם הנעליים החדשות המזעזעות כל כך שאני אוהבת, גרביונים שחורים קצת קרועים, משקפי השמש החדשות והסופר-אופנתיות-ומגניבות-שנראות-עלי-כמו-זבוב-מעוות, שמלת מיני שחורה בלי שרולים והסוודר השחור של רננה.

גאד, השמלה הייתה צמודה!!!! ויש לי יותר מידי ציצים!!!!! וחשתי ממש שמנה!!!

אבל היי, איכשהו גם הרגשתי יפה. סופסוף. הפעם האחרונה שאני זוכרת שהרגשתי יפה הייתה בשבוע ההוא שצבעתי לאדום ועשיתי פירסינג בגבה, לפני חצי שנה.

ולהרגיש יפה [או כוסית, כמו שהחברים שלי זימרו לי שעה] עשה אותי ממש מאושרת. קצת.

אז רקדנו והיה כיף ובלה בלה.

קמתי ב12 וחצי בצהרים כי אחותי פוסטמה ועושה רעש, אחרי שנכנסתי למיטה באיזה 7/8 כזה.

אכלתי.

הרגשתי ממש מגעיל, לא ממש הנגאובר- אבל בכל זאת לא פיקניק...

לא ממש הבנתי למה, אבל הרגשתי מגעיל בעיקר נפשית. והרי נהנתי. לא חזרתי עם טראומה הביתה סופסוף ממסיבת איגי, היפ-היפ-הריי!!!

אז החלטתי שזה כי לא ישנתי מספיק [יש לי נטיה מטורפת להיכנס לדיכאון כשאי עייפה, בעיק בלילה.]

חזרתי לישון וקמתי שוב רק ב5.

עכשיו טיטאתי את הגינה, ומשומה הרגשתי שהשליטה קצת חומקת לה שוב. נוזלת לי בין האצבעות לאט לאט, שקופה, ככה שלא ארגיש עד שהדיכאון יכה בי שוב ואראה כמה נפלתי בלי לראות את המכה מתקרבת.

אז הכרחתי את עצמי לחשוב על הילדה הבריאה והיפה שתהיה אני יום אחד,

ולפתע שוב רציתי לבכות- והפעם מאושר.

וואו.