פצעים ונשיקות

החיים נורמאלים, אני שפויה עדיין, בלה בלה בלה.

שומדבר חדש.

לא מתאים לי להתאהב עכשיו שוב, לא בזמן הקרוב.

קודם אני אתאפס על עצמי, לא?

אז אני שמה את המחשבות האלה בצד, ואת השאיפות והחלומות והפנטזיות המסריחות.

הפגישה ההיא הייתה כמעט מקרית ולא תחזור שוב, ומכל שיחות המסן האלה אני רק יוצאת פוסטמה שוב ושוב.

אז חאלאס.

אני לא אלך כמו מפגרת ואפול שוב לעניין החד צדדי הזה שכבר באמת נמאס עלי- הספיקו לי פעמיים בשלוש שנים האחרונות, תודה רבה. כל פעם נמשכה אולי יותר משנה. נמאס לי לחזור על טעויות ולצפות שמשהו ישתנה.

מותר לחלום- אבל לא לנצח, מסתבר.

נצח זה זמן ארוך מאוד להשתגע בו.

ואם אני לא אעצור את זה פה אולי לשם אני אגיע.

בקיצור.

יש לי רישון עבודה [עלק לוקח ימים לעמוד בתור. אפילו שעות לא לקח. 5 דקות ויש לי פנקס בתיק], ולעבוד אני מתחילה עוד יומיים שלושה.

בינתיים יש הכנות מעצבנות לפולין- מעצבנות כי אני בכלל אל אזכה להיות שם והכל.

משעמם לי ברמות כאלה עצובות שאני חושבת אני אלך לי לראות סרט מצוייר עד שאני צריכה לצאת לתידרוך בגן...

נההה. יהיה טוב.