שתיכן.
ואתן יודעות מה?
אני לא שמה זין.
זהו. נמאס לי.
הייתי [טוב, כמעט] שפויה לגמרי לפני שהתאהבתי בפעם הראשונה, ומאז אני רק חיה בסרטים והורסת לעצמי אתה חיים בשיטתיות.
מה קרה? נחרב העולם?
אז חילקו לי קלפים מחורבנים, באמת שכן.
הייתה לי התחלה גרועה.
אבל בסופו של דבר, לכל אחד יש את הסיפור שלו. "אם יש מתים למעלה בשמים.." אם יש מתים וכל אחד צריך לספר את הסיפור שלו, אני בטוחה שאני לא היחידה שתדבר על חרא שהיא אכלה. לכל אחד יש נקודת התחלה, דברים שהפכו אותו ושינו אותו ותוצאות שהוא הגיע אליהן.
ואני לא רוצה להגיע לקבר ורק אז להבין שבעצם לא חייתי בכלל.
אז נכון, היו לי חיים מושלמים בלה בלה, ואוי ווי הם נהרסו וקרסו.
אבל זה מה שיש לי ועם זה אני צריכה רק להמשיך. זה מה שאלוהים דפק לי ומכאן כדאי לי מאוד רק לעלות.
זה הסיפור שלי.
אז אם כל זה לא היה קורה היו לי חיים אחרים. אבל כמו שאמרתי, הם היו אחרים. את המשחק שלי אני יכולה להחליט איך לשחק.
חילקו לי קלפים קצת דפוקים.
אבל לכל אחד יש את הקלף הקרוע שלו.
ואני לא רוצה להמשיך לחיות את השברים שלי, אני לא רוצה להמשיך לחיות חלומות מנופצים שלי.
אני חייבת להמשיך עם מה שיש, לבנות ולהיבנות על זה.
לצמוח.
אני לא יכולה להמשיך להיפגע בלי לבכות,
ואז כעבור שנה לבכות כמו פסיכית על הילדה המסכנה שהייתי אז ומה עבר עליה ולמה החיים הרגו אותה.
לא יכולתי להישאר תמימה ולנצח ואני אצטרך לקבל את זה ביום מן הימים.
אני הולכת להיות שלמה ומאושרת. אני מתכוונת להשלים עם רוב הבעיות שלי,
ולהיות... טובה. אני לא יודעת איך להסביר את זה.
אני רק יודעת שהייתי בסדר גמור לפני שהתאהבתי ואיבדתי את הצפון,
ואין שום סיבה שבעולם שאני לא אחזור להיות בסדר כבר עכשיו.
אני אצא מכל הסרטים שאני חיה בהם כי זה מפגר לחיות בפנטזיה כשמה שהחיים מציעים לך כל כך יותר טוב,
ובפעם הבאה שאני אחליט החלטה משמעותית כמו להיכנס לקשר אמיתי- אני אעשה את זה מהסיבות והבחירות הנכונות.
כל העתיד שלי מצפה רק לי :)
הפוסט הזה יצא נורא מבולבל, מבולגאן ובעיקר אסוציאטיבי,
אבל העיקר שאני הבנתי.
להית' ביצ'ס,
חופש נעים :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
