פשוט הייתי בבית הפתוח ומישהו ביקש ממני, ומעוד כמה חברים. אז בגלל שזה היה כלכך ספונטאני הלכתי על זה.
הוא הולך לתת לי שם בדוי בכתבה, רק הגיל יהיה אמיתי... ומה שאמרתי, בתקווה שהוא לא יסלף את זה יותר מידי.
אני מתה מפחד שמישהו יעלה עלי. ההורים שלי קונים "7 ימים" וזה הולך לצאת בשישי, אז בטח כולם יחפרו על העיתון בשבת.
אז ישמצב עשיתי לעצמי אאוטינג מטורף?
מה עשיתי היום? בעיקר שטויות.
קניתי שטויות, אכלתי כלכך הרבה פאקינג שטויות, היה אאפילו קצת כיף.
ואני עצבנית וכואב לי, בדיוק כמו כל פעם שזה קורה. חשבתי שעברתי את זה.
ותקוע לי בראש כל היום-
"כמה פעמים אצטרך להסתובב ולגלות
שאני בכלל לא מתקרבת לסיבוב האחרון
אז תן לי רק סימן קטן לנווט לי דרך בה ללכת
אני לא מבטיחה הרבה אבל רוצה רק לנסות
אז תן לי עוד סיבה ללכת
תן לי עוד סיבה לנשום
תן לי רק אותך, תן לי מנוחה
להיות איתך כל היום
כמה פעמים אני עוד אסתכל סביב ואגלה
שזה לא המקום אותו זכרתי בחלום
הכל סביב היה שונה הכל היה עטוף בסרט
אני לא מתקדמת אני כאן צועדת במקום
אז תן לי עוד סיבה ללכת
תן לי עוד סיבה לנשום
תן לי רק אותך, תן לי מנוחה
להיות איתך כל היום
כמה פעמים עוד אצטרך ליפול לפני שאתקדם שוב
ולפעמים נמאס לי כבר להסתובב סתם סביב עצמי
רוצה כיוון ברור להסתפק במה שיש לי
רוצה כל כך רחוק אבל בינתיים פה רק לבדי
אז תן לי עוד סיבה ללכת
תן לי עוד סיבה לנשום
תן לי רק אותך, תן לי מנוחה
להיות איתך כל היום".
בכל אופן...
זה לא קשור במיוחד, אני סתם תוהה.
מה הסיכויים שאי פעם מישהו הרגיש ככה לגבי?
מה הסיכויים שאם אחר ישב פעם מול המחשב, וכל מה שעשה היה לקרוא את כל היסטורית הבלוג שלי, עבר על כל התמונות שלי בפייסבוק, התחבר למסנג'ר רק כדי לראות אם אני מחוברת...
אני מסוגלת לחשוב על אדם אחד בלבד שאולי עשה את זה, ודווקא מכולם- במקרה שלו אני מעדיפה שזה לא היה כך.
אוף?
היה לי המון מה להגיד,
ושכחתי הכל.
אולי אם אני אזכר אני אערוך את הכל....
נ.ב. קיבלתי צו ראשון בשבת, שכחתי להגיד את זה.
אני הולכת להצהיר אחרי היומולדת שלי, יש לי שבוע בין הפיכתי ל17 לבין הצו. נקווה שנספיק לסיים הכל לפני המועד שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
