פצעים ונשיקות

ובשעות אחר הצהריים המאוחרות, כשהשמש צובעת את הדשא בזהב וגורמת לעצים להטיל צללים ארוכים ונמרחים,

קצת קשה לי להיזכר למה.

קשה לי להרגיש תחושות עזות כל כך כשאני חולמת, לכאן או לכאן, שום רגש עז בחלום שלי לא מתפרץ בכמות טבעית.

ברור לי שזה אומר שאני מדחיקה המון,

אבל אם זה גורם לי להרגיש טוב יותר עם עצמי - למי בכלל זה משנה?

תיכננתי לכתוב מזה איזה שיר. או סתם קטע כתוב יפה, דוגמאת הקטעים שלי שאין להם ממש התחלה וגם לא סוף, אבל את מה שיש אני אוהבת.

תיכננתי ולא יצא.

אולי אני עייפה מידי ואולי בגלל זה אני לא מרשה לעצמי לכתוב.

האמת שהכל בסדר גמור אצלי, ירדתי איזה 3 קילו או משהו בסגנון מאז הבדיקה האחרונה שלי וחוצמיזה שאני מתרגלת לריח של זבל בצורה מפתיעה ולא כלכך רצויה הכל תקין.

אני ישנה הרבה ואוכלת מסודר יותר, עושה ספורט ומנצלת את החופש הכי שאפשר.

עוד כמה ימים אני טסה לצרפת ולא יהיה לי לא אינטרנט ולא טלפון, אז בעצם לא אוכל לעדכן בכלל. אם אחרי שאני חוזרת [תוך 10 ימים ממוצ"ש] לא תמצאו פה פוסט זה בטח אומר שאני מתה... :) חח סתם נו, בלי פסימיות.

בקיצור, אני יכול להיות כרגיל שאני אערוך מחדש את הקטע כשאני אזכר במוזה שהייתה לי כשחשבתי על הקטע הזה בהתחלה...

עד אז, להית'. :)

נ.ב. מחר הברווז הראשון :) מצפה בכיליון עיניים [תרתי משמע, קשה לי להירדם ממחשבות על זה] ומתרגשת. :)

אני בטח אעדכן גם אחריו קצת.