פצעים ונשיקות

וכל מה שיש לי להגיד זה -

סקאיוש בובי, יומולדת שמח!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

XD

אניווי.

אז ככה.

אני חושבת שאני שוב מצליחה למצוא את עצמי קצת ולטובה.

אני מרגישה שאני מסתכלת פתאום על הקבוצה שהיוותה חלק כה גדול בחיי עד לתקופה האחרונה מנקודת מבט הרבה יותר בוגרת ורציונלית.

ופתאום אני לא תלויה בה יותר. אני אפילו מסוגלת להרגיש שהמסגרת מעיקה עלי, אם אני ממש מתרחקת אחורה כדי לאמוד את הפרופורציות.

נו, לא מעיקה,

אבל פתאום אני מגלה שיש לי את החברה הכי טובה משם בנוסף על החברה שיש לי בבית הספר, ואני לא זקוה ליותר מזה.

אני ישנה בשעות מעולות יחסית לפעם אז אני לא מדוכאת [אלא אם כן אני בPMS אבל אז אני מצליחה להדחיק את זה תוך כמה ימים],

אני אוכלת סביר למדי, אני לא מרגישה בודדה ואני מרגישה שיותר טוב לי.

ואני ממש לא צריכה את כל האנשים שעירבבתי בחיי קודם לכן. הם פחות חסרים, חלק גדול מהם לפחות.

ועם אלה שאני עדיין צריכה לידי אני טורחת לשמור על קשר כמה שאני רק יכולה, כפרות עליכם. [אני אוהבת אתכם, למי שהתבלבל מרוח הפוסט הזאת.]

אז יש לי בצפר שממלא לי את החיים, ויש לי חברים מדהימים קרובים וחבברים קצת פחות קרובים ופחות נחוצים, שאותם אני משאירה ככה.

ושוב, כמה נעים להגיד את זה ובתקווה רבה-

אני חושבת שאוטוטו יש לי אותי.