פצעים ונשיקות

פתאום הבנתי שאולי הכל בסדר, ובאמת הכל בסדר, אבל למה זה הופך אותי?

ל"בסדר"?

כלומר...

קצת נמאס לי מהמילה הספציפית הזאת אבל אני "שפויה" או לפחות מסוגלת להגדיר את עצמי כזאת מידי פעם...

הקטע הוא שההגדרה של זה אצלי מתבטאת בזה שאני לומדת יפה [כולל משקיעה מאוד בלימודים שלי] ומגיעה להשיגים מעולים רוב הזמן,

אני לא בדיכאונות מחץ ולא בוכה סתם כשלא צריך [ואגב, אין הרבה מקרים לאחרונה שבגללם צריך לבכות- עוד משהו חיובי שהגעתי אליו],

אני משתדלת להיות לא אובססיבית רוב הזמן ומצליחה להתמקד בעוד דברים חוץ מהאנשים שיושבים לי על הראש מידי פעם...

אני לא רוצה למות כל רגע נתון מהחיים שלי [או בכלל, במישור הנוכחי, כשחושבים על זה],

אני ביחסים מעולים עם המשפחה ומסתדרת עם רוב החברים שלי...

אבל איכשהו, פתאום הבנתי שזה לא ממש מספיק.

זה יותר ממספיק כשאני משווה את עצמי להיא של פעם, לשבר שהייתי,

אבל זה לא מספיק כשאני עוצרת לקלוט שאני בעצם לא ממש חיה.

החיים שיש לי יפים בהרבה מובנים ובריאים ככל הנראה,

אבל אין שום פרץ רגשות מטורף כמעט אף פעם, אין משהו שמשלהב אותי.

אני לא מרגישה חיה.

אני מרגישה.. מתאמצת לגרור. אני מרגישה מתאמצת ללכת ישר ולשמור על עיניים פקוחות. אני רואה נופים יפים בדרך, אבל לא חווה אותם כמו שצריך.

אני לא יודעת להסביר את זה.. אני פשוט מרגישה פולניה פתאום-

שום אספקט בחיים שלי לא נראה לי מספק במיוחד, הכל כל כך...

יבש.

כן, זו המילה המדויקת. החיים שלי יבשים.

חסרה לי קצת אהבה, אבל מעבר לזה- חסר לי השילהוב, חסרים לי הרגשות.

אני לא מרגישה לעומק יותר שום דבר. אני מרגישה את פני השטח, ומשתדלת שזה ישאר ככה. אטמתי את עצמי מספיק כדי לא להיפגע, וזה עובד כמעט ונפלא,

אבל שום דבר כבר לא חודר מספיק את השכבה העבה שאני עטופה בה ואין בי שום דבר מסעיר.

אני לא בדיכאון, וכן יש לי רגעים "צלולים" בהם אני רואה את העולם ונזכרת כמה הוא יפה [דוגמת הפוסט האחרון] אבל הרגעים בהם אני מתרגשת באמת ובמלוא מובן המילה נדירים למדי.

הבעיה היא שלאורך זמן המצב הזה גם יכול להשפיע על השפיות שהשגתי.

קהות החושים הזאת מפחידה אותי.

ואין לי מושג מה לעשות.

הייתי רוצה לאבד שליטה כדי לנשום קצת חיים שוב, אבל כרגע [במיוחד כרגע] איבוד שליטה פירושו לתת לעצמי להיסחף לדיכאון שוב, לחיות בסרטים שוב, להתאהב שוב באדם הלא נכון... אם אני אאבד שליטה אני לא אהנה.

אבל כל כך משעמם לי להיות בשליטה כרגע.

מתסכל.

טוב, נדמה לי שמיציתי את מכסת ההתלוננות שלי להערב.

המצב לא כזה נורא, כמו שאתם יודעים. ואני מקווה שזה רק ילך וישתפר,

הרי בדר"כ אני לא מרגישה במדויק את כל מה שתיארתי עכשיו. רק לפעמים.

אוהבת המון בכל אופן...

נ.ב. השניה קלטתי שזה הפוסט הראשון שלי ב2010, מבאס משהו.

אז אל תבינו אותי לא נכון.

טוב לי. פשוט מוזר כרגע, זה הכל. [אולי זה בכלל רק הלילה?..]