"איך את זוכרת?", שאלת אותי.
"... אני זוכרת את רוב הדירוגים של אנשים".
איך אני זוכרת?
הו, אני זוכרת הרבה דברים שאולי לא היה כדאי שאזכור.
אני זוכרת את המלל והניסוח המדויק בו השתמשת לפני שנישקת אותי לראשונה.
אני זוכרת את הטעם שהיה לך באותו ערב, ואת ריח הרוזמרין מהשיער שלך.
אני זוכרת את הפוזיציה, ואת מה שהוביל, ואת ההתרחשות לאחר מכן.
אני זוכרת את הדייט הראשון, ועל מה דיברנו. אני זוכרת את הסטוקר שהלך אחרינו בפארק ההוא. את הפיצה אחר כך.
אני זוכרת את העובדה שמעולם לא זכית להכיר את הצד הזוגי כל כך שלי, זה שהתפארתי בו אך לפני רגע- וכנראה שזה עצוב יותר ממצחיק שדווקא את היית הקשר הכי ארוך.
אני זוכרת את הריב הראשון ובעצם גם האחרון שלנו, ואיך בכיתי. אני זוכרת כמה התאמצתי להשאיר אותנו ביחד,
למרות שדווקא אני הייתי זאת שלא רצתה בכך... ואת כן.
אני זוכרת את הדובונים ההם בכחול וצהוב ששכבו לי בשקית כמה ימים וכמה שהם התאמצו להידמות לארנב ירוק בעל כורחם.
אני זוכרת את המבט שהיה לך כשדיברנו אז, חצי שנה לאחר מכן,
ואת הניסוח השלילי בו השתמשת מספר ימים אחרי כדי לדחות את שאלתי.
אני זוכרת את ההלם שנגרם לי, ואת הכאב.
אני זוכרת את העצבות.
וחווה את המרירות שעכשיו.
האמת היא שנמאס לי לחוות אותה, נמאס למדי.
הלוואי שיכולתי להיפרד מכל הזיכרונות האלו. אבל הם חלק ממני, ואני כל כך מקווה שגם ממך...
אולי, יום אחד.
אולי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
