אני מנסה ללמוד לאזרחות והמוח שלי פשוט מנמנם את עצמו בכוח באמצע המשפט,
אז למרות שיש לי בחילה מטורפת אני אשכרה מנסה את טריק הקפה הידוע.
בנוסף לכל, המוח שלי גם משחזר נון-סטופ את כל השיחות מהימים האחרונים, את כל מה ש... טוב, בכל אופן הוא מעיק לי ומקשה עלי להתרכז.
ואז הבנתי,
שדי. באמת די.
אני כן מסוגלת להרגיש יפה ומדהימה וטוב לי עם עצמי בכל מצב חוץ מלידה, ואם זה לא מספיק לה וזה פשוט לא זה מבחינתה- טוב, אני יכולה להבין את הצד שלה לגמרי, זה כמו שהרגשתי לגבי סקאי למשל בשלב מסויים... שהיא כן הייתה מושלמת והכל אבל זה פשוט לא מה שרציתי, לא אותה. בכל אופן, אם היא לא רוצה אותי ואני לא מספיקה לה, אולי זו לא אני שדפוקה לשם שינוי אלא היא?!
כאילו... איך שחשבתי על זה עד עכשיו [מה שמן הסתם גרם לה לחשוב שאני מכוצת את עצמי ואת הערך שלי לגודל של נמלה, ומה שהרחיק אותה עוד יותר ממני] היה שאם היא לא רוצה אותי אולי אני צריכה להיות קצת יותר יפה בשבילה, או מושכת יותר, או מעניינת ומצחיקה ומבינה יותר... ואולי זה פשוט לא נכון! בעצם, כנראה שזה לא נכון!
אני יכולה עדיין להרגיש יפה וחכמה וכל זה, אני עדיין יכולה להרגיש בטוחה בעצמי, ופשוט להודות שהיא יצאה פה קצת טיפשה יותר...
וזה אפילו יגרום לי לחבב אותה פחות, לרצות אותה פחות. אם היא מספיק טיפשה כדי לשפוט כלכך לא נכון, אולי זו לא כזו אבדה גדולה ממילא.
עוד כמה זמן, כשכל הקטע הזה יעבור לי, אני אוכל להודות שכן- אני בסדר, אבל גם היא הייתה בסדר- היא פשוט לא רצתה. וזה הגיוני ולגיטימי, וזה לא יוריד מערכה של אף לא אחת מאיתנו.
ובינתיים...
האמת שזה מצחיק, כי במחשבה שניה זה כנראה בדיוק מה שהיא התכוונה אליו כשהיא אמרה שאני לא מעריכה את עצמי.
ועכשיו אני כן, אני חושבת.
תובנה נחמדה.
ועכשיו נגיד לילה טוב יפה למוח שלי וננסה לכבות את המחשבות כדי שלא אכשל מחר במתכונת או אוציא סתם ציון עובר מחורבן.
הלוואי שהיא לי סוויץ' כזה שאפשר לכבות, כי בינתיים זה כאילו יש קצר והוא נתקע.
הו וול.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
