פצעים ונשיקות

אני לא הולכת להתחבר יותר לאנשים שמנמיכים אותי.

ולא, כנראה שמשתמע מכאן שלא אחזור להיות חברה שלךָ למרות הכל,

כי באופן אבסורדי עצם העובדה שאתה נוטה "לאהוב אותי כמו שאני" גורמת לי לנסות ולהתנצל על מי שאני,

לגרום לעצמי להיות מספיק שווה אהבה שכזאת.

המילה "סליחה" נמחקת מהלקסיקון...  בייחוד לאור העובדה שהיא כיכבה בו בכל מצב אפשרי השנים האחרונות.

אני חוזרת לעמדה כוחנית, אוספת אותה עכשיו. צוברת את עצמי.

אני מפסיקה להתרפס ולהתרפש, מפסיקה להיות סמרטט בזה הרגע.

"את כל הזמן מוותרת בשבילה על עצמך". - לא עוד.

אני קשה להשגה, כלבה טיזרית,

ונראה אותך מנסה לעצור אותי.

בואי נאמלל אותך קצת...

coz I do not accept any less then someone just as real, as fabulous...

and I'm a free bitch, baby.

נ.ב. למורה ללשון לא הייתה אפילו הערה אחת פיצפונת על החיבור שלי, אפילו לא פסיק אחד. suck that.