פצעים ונשיקות

זה כמעט גורם לי להרגיש בוגרת ומגניבה,

אבל זה היה כלכך מתיש שכל מה שזה עושה לי כרגע זה להקיא, לישון שנתיים ולא לעשות יותר כלום חוץ מלראות סיטקומים מפגרים ולהיות על הפייסבוק.

התחלתי בערך ב11 בבוקר, עשיתי כמה הפסקות קטנות בהתחלה כשהירקות התבשלו- לאכול ארוחת צהריים, להחליף סופסוף את כרטיס הזיכרון בפלאפון [8 ג'יגה, יה בייבי! אבא אני אוהבתותך!] וכשממש התחלתי עם הרולים פשוט ישבתי שעות וגילגלתי. סיוט משהו.

סיימתי ב5 וחצי, בדיוק בזמן לארוחת הערב המשפחתית,

ואעהעהה כמעט הקאתי להם על השולחן. נישנשתי קצת פיתה עם חומוס ומטבוחה כשכולם אכלו את יצירת האומנות שלי ><

אז כנראה יצא טוב שמור דחתה את הדייט למחר [למרות שבהתחלה קצת התעצבנתי כי הינה מה שפחדתי ממנו, היא ממשיכה להזיז תוכניות מתי ואיך שבא לה... למרות שהפעם היה לה תירוץ הוגן לגמרי].

ככה יצא שאני אהיה מרוכזת, לא עצבנית ועם תיאבון לסושי שהשארתי לנו בקופסא במקרר.

אגב, אם מי מהקוראים יודע מה קורה לסושי שמחכה יום במקרר, אני אשמח בנקודה זו אם תשאירו לי תגובת "אל תאכלי את זה!!!@%!^$!" או כל דבר אחר שידוע לכם..

אניווי. זזתי.