פצעים ונשיקות

אז הנה הזמן לספר מה קורה איתי.

נתחיל מזה שהשתנה קצת מאז הפעם האחרונה שכתבתי. :) קצת.

התקבלתי למשלחת של הב"פ לניו יורק וזה אמור להיות אני וגלוש, אבל זה עולה 300$ וזה יוצא על יום כיפור. לא באמת לקחתי את ההורים לשיחה, סתם שאלתי רנדומלית את אבא "הייתם מרשים לי לסוע למשלחת של הב"פ לניו יורק ל10 ימים?" וכמובן שהוא אמר לא.

אבל מה שעיצבן אותי שזה לא הייתה איזו סיבה כמו כסף או יום כיפור או משהו- הפרטים האלו לא עניינו, רק העובדה שזה הבית הפתוח וכבר אסור לי. זה כבר כמעט על גדר חוצפה מבחינתי, העובדה שהם לא מוכנים לשקול דברים כאלה רק בגלל דעה שהם קיבעו לעצמם בראש.

אני מתאפקת ולא רבה איתם הפעם על זה כי אולי המשלחת עצמה לא מספיק חשובה לי גם אם העיקרון כן [ולכן כן רבתי על המצעד] אבל זה רק כי ברור לי שיש לי עוד חודשיים לסבול את זה, וברגע שאני בת 18 אני אשים זין ולא אשאל אותם. כבר עכשיו הייתי טסה בעצמי אם לא היה צריך אישור הורים מזדיין שאני יודעת שלא אקבל בלי ריבים היסטרים, אם בכלל.

וזה כנראה לא שווה את הריב, כי זה אומר שנאי אצטרך לשלם בעצמי מן הסתם ואז יפטרו או מהעבודה כי זה מלא זמן, ככה שלא ישאר לי מספיק כסף גם לברלין.

הקטע הוא שהטיעונים הנורא משכנעים האלו מיטשטשים לאיטם, לאור העובדות ש

א. ברלין ממילא עשויה להתבטל, כי את מאיה יפטרו אם היא תטוס ובשלב ההוא היא עדיין רוצה לעשות מספיק כסף שיישאר גם לאחרי הטיסה אבל היא כבר לא תמצא עבודה כי זה קרוב מידי לגיוס, יוחאי לא רוצה שנטוס רק שלושה כי הוא מפחד שיקרו מצבים שאחד יגרר אחרי 2 ולכן הוא רוצה שיואב יטוס, אבל ליואב לא יהיה מספיק כסף עד אוקטובר, ואני... טוב נו. וחוצמיזה אולי אם נדחה את זה יוחאי לא ירצה לטוס כי קר באירופה אח"כ ואז בכלל יצא שסתם לא טסתי ><

ב. אולי אני ממילא אתפטר, כי התנאים החדשים של רשת דן אמורים כביכול לעזור לי אבל בדיעבד יוצא שאני מפסידה איזה 400 ש"ח לחודש, ובסיכום כולל איזה 2000- כלומר אני מפסידה סכום שווה ערך כמעט למשכורת החודשית שלי, ועם כל הכבוד לעבודה הנוחה שלי ולאנשים הנחמדים אני צריכה את הסכום הזה ולא אתן חודש חינם לרשת דן. אני לפני צבא פור פאק סייק.

בקיצור, הזמן הולך ואוזל ואני צריכה להחליט כבר עכשיו אם אני טסה ולהודיע לסבטה ולמשלחת, ואני מתחילה לחשוב שאולי אצליח לשכנע בשבת את ההורים לטוס ואז אמצא עבודה אחרת שתעזור לי להרוויח נורמאלי לאחרי החזרה לארץ, ובסופו של דבר כשארצה לטוס לברלין יהיה לי שוב כסף או שאלווה מההורים ואחזיר להם ממה שאעשה עד הגיוס.

הלוואי שאני לא סתם אמצא את עצמי נשארת פה במשרד עד הגיוס, לא טסה לחו"ל ומפסידה כסף שיורד לטימיון אחרי שעות עבודה עליהן לא משלמים לי.

ומה הלאה? כולן עוזבות למדרשות ככה שבסיכום נשארנו כאן אני ומאיה, והתחלנו לתכנן את מסיבת ה18 שלנו. החלטתי שזה הולך להיות משהו מדהים ומרשים, ואם באמת יש לנו עכשיו חודשיים לתכנן אני רוצה שזה יהיה רציני. נאי לא רוצה להוציא על זה הרבה כסף כי לא יהיה לי, אבל אני כן רוצה שמלא מלא חברים שלי יבואו ושידברו על זה אח"כ בגעגוע עוד כמה חודשים טובים. שזה יהיה מהאירועים שבאמת מצליחים.

אני עוד לא בטוחה אם סתם נשב בפאב או נצמא איזה מועדון או מסעדה או ווטאבר, אני רק מקווה שזה יצא טוב.

אלינור עזבה את המשרד לטובת משרה אחרת בקומה מתחת, והאמת שקצת קל לי יותר נפשית ככה. סבטה נחמדה ואני מסתדרת איתה, אני רק מקווה שזה לא יהווה בעיה אם אעזוב. אנחנו גם עוברות משרד בקרוב, לחדר קצת קטן יותר אבל ממוקם טוב יותר. החלטתי להביא עציץ ותמונות מהבית ולקשט ככה שירגיש לי בבית, מה שקצת מגוחך כי אני באמת שוקלת פיטורים.

אני חושבת שאני צריכה להתחיל לחפש עבודה חדשה ואז להחליט אם אני עוזבת >< אבל האמת שזה לא צריך להיות קשה במיוחד, מלא מקומות מחפשים עכשיו לפי מה שראיתי.

בא לי ים ואני חושבת שנאי אלך בשלישי, אני רק צריכה למצוא מי יבוא איתי. אולי אני אגרור את אחינועם או משהו, נראה כבר.

אני במצב טוב יותר מהעידכון האחרון. אני עושה קצת ספורט ומקווה שמשהו גם ירד בשלב מסויים. ועדיין אוכלת כמו פרה, אבל זה כל הכיף בחיים :) אתמול דפקנו וואפל שחיתות אחרי הסושי למרות שממש כאבה הבטן- והאמת? אני לא מתחרטת לרגע. :)

ועדיין כועסת על מור. עבר יותר מחודש מאז הפרידה ועדיין לא דיברתי איתה. נאי מקווה לתפוס אותה לשיחה במוצאי שבנ"צ.