פצעים ונשיקות

הלוואי שבזמנו הייתי בוגרת יותר והייתי יכולה ללטף לך את הראש ולהגיד שמה שאתה אומר לא הגיוני, שלא יכול להיות שהחיים שלך כל הזמן רק עולים כי זה לא אנושי.. אבל זה בסדר, כי אלו החיים. ובחיים יש נפילות, וזה בסדר. כי אלו החיים.

הלוואי... הלוואי שיכולתי להיות אז גדולה יותר, כדי ללמד אותם שהם טועים. שהיחס שלהם רק שובר ילדה קטנה כמוני. שיתגברו על עצמם ויעזרו לי, כי אני רק מתחילה לחיות ועוד צריכה את התמיכה. הלוואי שהייתי אז גדולה מספיק כדי לתמוך בהם ולעזור בעצמי.

הלוואי שהייתי מנוסה מספיק בזמנו לספר להם, לכולם, שהם חמודים כשהם חושבים שהם דוברי אמת ושהם באמת ישארו תמיד לצידי כמו שהבטיחו. שזה תמים ומתוק לחשוב שתמיד יהיו שם בשבילי כשאצטרך, אבל זה בסדר שהם תמימים וגם בסדר שלא יהיו שם תמיד, כי אלו החיים.

הלוואי שיכולתי אז להיות גדולה יותר כדי להחזיק לי את היד, לנגב את הדמעות ולספר לי, אלו החיים,

וזה בסדר..

לספר לי שאני פשוט קטנה מכדי להבין את זה,

קטנה מכדי ללמד את האחרים.

אבל זה בסדר. אלו היו החיים...

עריכה:

החזרתי לעיצוב הכי ישן שלי, זה שהחזיק איזה שנתיים. אני אעצב שוב משהו חדש, נומאלי ובוגר כשיהיה לי כח.. ופחות חם.