לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

פצעים ונשיקות


"ידעתי שאסתכל פעם על כל הרגעים שבכיתי ואצחק, אבל לא ידעתי שאסתכל על כל הרגעים שצחקתי ואבכה" -הבלוג שלי. כי כל אדם זקוק למקום שאליו יוכל ללכת ולצאת מדעתו בשלווה.
Avatarכינוי: 

בת: 32

תמונה



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2010    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2010

המפף, פוסט חדש. אוה, ומצאתי עבודה חדשה. ואני רוצה את הציונים שלי מהשנים הקודמות ולא מוצאת!


אבא אמר שהוא ידבר עם מושי מהעבודה כדי שהוא יוציא לי את כל הציונים של כל הבגרויות שאי פעם עשיתי ואז אוכל לשקלל ממוצע. עכשיו רק צריך לחכות בסבלנות. למה אבא כבר לא עובד שם למה?!

 

אניהו, אני לבד במשרד [!] כי שישי וסבט לא עובדת בשישי.

אז אני מרשה לעצמי להתפנן קצת על המייל [ייאי.. ><] ועל ישרא לפני שאני מתחילה לעבוד.. הפייסבוק חסום אז יוז'ואל.

 

מצאתי עבודה בטרם, או ליתר דיוק דיויד מצא לי, ומשלמים שם קצת יותר טוב. למשמרות ערב שהם רוצים נותנים תוספת של 4 ש"ח לשעה שזה מעולה, וללילה 8 שזה מדהים, אבל מאחר ואני נוער נדמה לי שאסור להם להעסיק אותי לילה... חרא עם הגיל הזה, אתם קולטים כמה יכולתי להספיק אם הייתי בחודש וחצי מבוגרת יותר?! יכולתי לטוס למשלחת פור פאק סייק.

אבל ככה או ככה הודעתי שאני עוזבת אתמול, אחרי התחבטויות רבות. כולם עשו לי ריגשי. אלינור עשתה ריגשי ועיצבנה אותי, כי זה לא היה ריגשי עדין או נחמד, אלא כזה קצת זעוף ואדיש. מתרעם. סבט הייתה נחמדה. אני באמת אתגעגע אליה. וטניה גם. באופן כללי אתגעגע.

יש לי עוד קצת פחות חודש פה ודווקא עכשיו כשאני עוזבת אני מתחילה להיקשר קצת למקום ולתהות האם שווה לי להפסיד. איפה עוד אני אעבוד במקום שנראה קצת כמו ארמון וחש זוהר כל כך?

מצד שני, קראתי שוב את הפוסט האחרון שלי לפני שהתחלתי לכתוב ונזכרתי שהמקום הזה במאת לא צריך להוות את החיים שלי, אני עובדת בשביל הכסף וככה זה גם ישאר. ושתזדיין אלינור עם ה"בשביל עוד 400 ש"ח בחודש תעזבי?!". כן, בשביל 400 מחורבנים אני לגמרי עוזבת כי נחשי מה, במצבי הנוכחי זה מהווה אולי רבע מהמשכורת החודשית שלי ובשבילי לצערנו זה המון.

אני מצלמת את המשרד לזיכרונות עכשיו, ועוד מתלבטת אם להביא את לוח השנה היה שלי שיהיה פה בינתיים ואולי גם אחרי שאעזוב. עוד תוהה אם להביא עציץ כשאלך, שתישאר מזכרת. שכשהעובדת החדשה והפעורה שסבטה תמצא תתחיל לעבוד פה ויום אחד תתהה של מי כל הדברים האלה, יסבירו לה שזה של ההיא שעבדה פה פעם, עדי, דווקא היתה לא רעה.

היא הציעה לי אולי להמשיך לבוא לפה עוד פעם בשבוע גם אחרי שאעזוב ועד לגיוס, רק להכניס rooming lists. והרבה. אולי כמה שעות בודדות פעם בשבוע. קפצתי ואמרתי כן לפני שחשבתי, ואני חושבת שככה יהיה לי הרבה יותר קל לעזוב.

חבל שאי אפשר לקפוץ פעם בשבוע לבצפר... חח למרות שאפשר לבקר!!

נראה לי שאלך לבקר בקרוב..

 

שבוע הבא אולי סרט עם רות, אני צריכה להציע לה קודם את salt ולראות אם היא בקטע. איזה באסה, היא מתמיינת עכשיו לפסיכוטכני ואם הייתי נשארת שם אולי היינו משרתות ביחד את השנה האחרונה שלי. לא שהצלחתי לצאת משם, אבל אני מקווה שעוד יוותרו לי ויעבירו אותי סופסוף.

 

אתמול ליאור התקשר אלי ועלה לי על העצבים. הוא פחות או יותר העיר אותי איזה 20 דקות אחרי שהלכתי לישון אז עניתי לו בקול עייף וצרוד קצת, כזה שנשמע ישן, אבל עניתי בשמחה כי התגעגעתי אליו. ואז אחרי "מה נשמע" חולי וקצר למדי הוא התחיל שוב לחפור, ואחרי שתי דקות הצלחתי להשחיל שאני בדיוק הלכתי לישון כי אני עובדת מחר ואולי נדבר בשישי או שבת [רמז- החפירות שלך ממש לא באות בטוב אחרי שהערת אותי], והחצוף אמר "אני מבין" ו"בסדר", לא "סליחה שהערתי אותך" או כאלה. כלום, רק אמר שמבין וסיימנו שיחה. חצוף חצוף חצוף. למה לעזאזל נראה לו שאכפת לי באמצע הלילה ואחרי שמעירים אותי שהם שכחו את הפק"ל או משהו אז היו צריכים לחזור ולהקים מחדש אוהל? מה דה פאק?

באמת שאין לי מושג איך להגיד לו.

"תשמע ליאורי, אתה חופר על הצבא?"

 

כאילו, באמת. אמא שלי יכלה למות בינתיים ויכולתי לעזוב את העבודה חמש פעמים ולהתחיל לצאת עם טרנס ולעבור דירה והוא לא היה יודע.

 

נכתב על ידי , 3/9/2010 09:42  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




35,148
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , משוגעים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למִיָאוּ. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מִיָאוּ. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)