סרט לא משהו, אבל נגמרים לי הרעיונות לכותרות של פוסטים. טוב נו, על מי אני עובדת, הם נגמרו כבר לפני כמה שנים.
אני נשארת בעבודה כי אני מטומטמת. ..וכי נקשרתי למקום הזה.
ישבתי אתמול בטרם וחיכיתי לתחילת ההתלמדות שלי, [ואגב נתקלתי שם בשרית והיה נורא נחמד], וכיוון שכמה-לא-צפוי הקדמתי במיליון שנה נשאר לי זמן להרהר שם קצת.
אז ישבתי וחשבתי, ובהיתי במקום שאמור להוות את סביבת העבודה החדשה שלי, וככל שהזמן עבר לא יכולתי שלא לשים לב שמי שאני אמורה לפגוש לא טורחת ליצור איתי קשר ולבדוק איפה אני אם בכלל. כמובן שלפני שהגעתי דיברתי עם זו שמעסיקה אותי, אבל היא אמרה לי להגיע ולפגוש שם איזו מישהי וניתקה, קצרת רוח ועסוקה. אין לי מושג מה קרה עם זו שהייתי אמורה לפגוש- יכול להיות שהיא אפילו הגיעה והתחילה משמרת, ופשוט לא ידעה שאני אמורה להגיע, אבל כך או כך יצא שישבתי עם שרית ושרפתי עוד חצי שעה על כלום.
תוך כדי שיחה שלפתי מהתיק גלויה של רג'נסי שלקחתי לי למזכרת מהמשרד... הם ממילא התכוונו לזרוק את כולן כי לא היה כתוב עליהן דן.
הסתכלתי עליה, הסתכלתי על המקום שישבתי בו, ובערך ברחתי משם.
נדרשו לי רק שעה וחצי להבין שאני לא רוצה לעזוב.
הרי אני אתגעגע למקום, אני אוהבת את הבוסים ואת סביבת העבודה, אני בקושי עובדת ככה שהשכר הזה כמעט מגיע לי [למשל אתמול הייתי על ישרא יותר מאשר עבדתי תכלס], אני אוכלת שם חופשי ונשארת שעות נוספות שאני לא אמורה להישאר ועושה עוד כסף...
והמקום החדש צפוף ועמוס, קודר ומדכא. נכון שהמשכורת טובה בהרבה אבל זה בעיקר אחרי שאני בת 18 והחל מאז אני מתכננת לעבוד חודש ולא באמת יותר, אני רוצה גם חופש לפני הגיוס. אז אני אפסיד אלף שקל... ביג דיל?
זה היה קצת כמו בסרטים- או לפחות זה נשמע קיצ'י לאחר מעשה. ההתבוננות בתמונה וההחלטה הנחושה וחסרת ההיגיון.
אבל מאוחר יותר במקלחת נזכרתי שביום הראשון בו הייתי אמורה להגיע למלון אלינור סימסה לי בבוקר כדי לוודא שאני מסתדרת עם האוטובוסים, ובמקום החדש הם פאקינ לא טרחו לברר למה הבחורה שהייתה אמורה להגיע להתלמדות ואפילו דיברה איתם חצי שעה קודם לא נוכחת. והבנתי שלא טעיתי כל כך.
אני מניחה שזה אפילו מתקשר לנושא החם איכשהו, כי זו ההחלטה החדשה שלי לשנה החדשה פחות או יותר.
זה, וגם זה שאתמול סוף סוף פיקססתי לאלומה את המכתב עירעור שלי וכנראה שאם הם יתיחסו אליו יש לי סיכוי להיות מ"כית ולא מאבחנת פסיכו'.
האח הידד לי. :)