מאיה, אביטל, רחלי, ניצ, מתן, בניה, שני מהטיים, זאק, שי, אחינעם, אלעד, הגר, אורי, שירלי, נטלי, שמואל, ג'ינג'י, דניאל, חגית, יעל, הדר, שרית, טל ש., טליה כ., ענבל, נעמי, דור, ההיא שטוענת שמכירה אותי, שמעון, נועה, מוריה, לור, אסף, גיבסון, ההוא של ליאור שנדמה לי שגם לו קוראים דושי, מעיין, גילי, עמית, ליאור ממחולה, עלמה, אחי שאקי, תמר ר., לארי, ארז, חן, חן השניה, סתיו, רוני, ועוד אשים שאי לא זוכרת כרגע...
בחיים לא הייתי מרוצה כל כך מכמות האנשים שראיתי בעיר.
היה פשוט מטורף, וכל כך כלכך כיף...
ראיתי המון אנשים שלא ראיתי מלא זמן, הסתובבתי כל פעם עם אחרים וזה עשה לי ממש טוב... בהתחלה רק יצאתי עם מאיו לשתות משהו והסקסי ליידי היה מהמם [נראה לי שכל פעם שאחת מאיתנו מזמינה את זה השניה מזמינה משהו דוחה בעליל כדי להדגיש את השלמות של המשקה הזה], ואז אביטל הצטרפה ואחרי כמה זמן יצאנו להסתובב.
בסופו של דבר הספקתי להיות עם, לראות ולעשות דברים עם כל האנשים שרציתי- פגשתי פלכיסטיות וטיימאאוטים, אופקיסטים ודרוריסטים, אקסים ואקסיות וכ'ו וכו'.
ישבתי עם ניצ וחברים שלה ממש כמה דקות באיוו [והחלטתי שצריך יותר כדי למצות את העניין] ואז דניאל באה ושימחה אותי כלכך, באמת שהיה לי דחף געגוע מטורף אליה בזמן האחרון. לא ראיתי אותה מאז שעזבה לת"א, אז הלכנו לדפוק שחנ"ש וישבנו בגן העצמאות כמו שהיה לי חשק לשבת שם עם מישהו מתחילת הערב. אין לי מושג למה אני כלכך אוהבת את המקום הזה כשכולם כל כך שונאים אותו ופוחדים ממנו.
אח"כ הייתי עם אלעד בתחנה ובסוף בסוף עם הג'ינג'ית באוטובוס. פשוט ערב מושלם ומהנה.
ואני מרגישה חיה שוב.
כמה נקודות ציון:
אלעד הציע לי שוב לצאת. אני שוקלת להסכים ולו רק כי אני רוצה שוב חבר בן, ואחד שאני מחבבת באמת ושנוח לי איתו, ושיש סיכוי שיצמח מזה משהו. אין
הרבה כאלה בכלל. וחוץ מזה... טוב, זה נורא, אבל הוא מזכיר לי קצת אותו.
אפרופו הוא.
אני מתגעגעת לרצינות שהייתה בו. לקול הכבד מעט. ולחיוך שהבליח כשהצחקתי, כשהצחיק. לילדותיות שהייתה מתפרצת ממנו כשרצה.
אני מתגעגעת לזה שיכולתי להוציא ממנו את הצד הרך הזה שבו כשלכל העולם הוא שידר כזו פוזה.
אני מתגעגעת לשיחות ולשתיקות ולבכי ולצחוק.
וחבל לי כל כך שאני נזכרת עכשיו לבכות אותו, כשהוא כמעט ורק זיכרון ישן ותו לא.
[אביטל, אל תגידי כלום בבקשה].
ולנושא אחר לגמרי- אני חושבת שקשרים שנוצרים דרך ישרא מדהימים וצריך לחזק, סיבה נוספת לכך שאני רוצה לפגוש אותה. מעבר לכך שהיא אדם מעניין.
אני חושבת שלהכיר אדם דרך הכתיבה שלו זה משהו מיוחד כל כך- זה לקרוא את האדם, את המחשבות והרגשות הכי כמוסים שלו כמעט בלי צנזורה.
זה להגיע לנקודות הכי חשופות בחיים ולהיות שם איתו בין השורות, לעקוב אחריו בשקט וללמוד להכיר את כל הפנים והפאקים הכי קטנים,
כל המוזרויות והנהדרויות שבאדם.
כשנפגשים פנים מול פנים אחרי דבר כזה זה יכול להיות קצת מביך בהתחלה- מה הוא יודע? מה יחזור על עצמו אם אני אספר לו עכשיו?
אבל לחשוב על זה שאפשר פשוט לפתוח שיחה זורמת ולהתעלם מהמוזרות שבכך, בתיקשורת כזו עם אדם כביכול זר- זה מרתק.
הרי האדם הזה מכיר אותך. אולי הוא לא מכיר את סיפור המסגרת הכללי לעיתים - כי עם כל האירוניה, לפעמים דווקא הסיפור הכללי הוא שמושמט ומה שמתואר הם הפרטים - אבל את הפרטים אם כך הוא מכיר, את מה שאתה מרגיש בסיטואציות שונות, את הגישה ודרך המחשבה שלך.
וזה מדהים מדהים מדהים.
וכשנפגשים ומבהירים את כל מה שהושמט, פתאום מתחברות כל הנקודות ומכירים אדם שלם -
כלומר עולם ומלואו. אני פשוט מרותקת.
החיים מתחילים פתאום להסתדר ולזרום לי, וזה עושה לי נורא טוב על הנשמה.
אחרי שהשתחררתי מהלחץ של סיום הלימודים ותחילת העבודה, של ההסתגלות להלך חיים שונה- נורא נוח לי פתאום.
ואולי אלו גם הנסיבות ולא רק הגישה- בעצם זה כנרא הרוב בגלל הנסיבות- אבל ייאי!
השבוע לכל יום מתוכנן לי משהו אחר; מוצ"ש מסיבת גיוס לרמון, לאה וטימור בבית של רמון עם השכבה, ראשון-שני יהודיה עם הבנות, שני בערב כנראה מבשלת לקראת שלישי שאז אני מקווה שאלינור וסבטה יבואו לארוחת ערב בסוכה כמו שתיכננו לפני חודשים, רביעי-חמישי חג ואני אורזת לברצלונה, חמישי בערב מסיבה במבשרת בבית של איזה סטוקר מעצבן של חצי מהבנות שם [אבל הי, אלעד יהיה שם ואולי נראה מה יקרה הפעם...] וטוב לי להרגיש חיה במסיבות כאלה.
שישי שבת אני מקווה לעשות בת"א עם מאיו, אולי סופרלנד? [גאד אני ממש מקווה פתאום שאני לא אמות ושההורים שלי לא יגיעו לפה אחרי המות ויגלו איזו דתיה גרועה צמחה להם בין קירות הבית... לא הייתי משתוללת עד כדי כך ועושה סופרלנד בשבת במצב רגיל, אבל פשוט אין שום יום אחר שאפשר ואנחנו מתכננות כבר מיומולדת 17 ואני לא רוצה להתגייס לפני שנספיק :( ].
וראשון ברצלונה. 3>
מעבר לזה, דודים של רות נוסעים לירח דבש [איזה הומואים מתוקים!!] ויש להם כלבה מדהימה והם רוצים שאוציא אותה כמה פעמים ביום מה7 עד ה26, שאז הם חוזרים.. זה קודם כל נראה לי מלא תוספת למשכורת שלי, D:, דבר שני הם גרים באמצע העיר [צמוד לקרן היסוד] ואני אוכל לישון אצלם כדי לקום איתה מוקדם ולהוציא אותה בבוקר ככה שבעצם תהיה לי דירה ריקה במרכז העיר [רק מסיבות אני לא אוכל לעשות שם בעצם], וזה לצאת קצת מהבית ולעשות עם עצמי משהו חדש ומגניב... אח"כ אולי כנראה [?] ניסע לאילת עם שרית והדר [על חשבון ההורים של שרית, אלוהים-אני-אוהבת-אותך!-וגם-אתכם,-אדון-וגברת-לסטר-מי-שלא-תהיו]...
זה אומר שבעצם אני לא אשן איזה חודש וחצי בבית :S
רגע, מגניב! חח
אתמול הרמתי פגישת מחזור לש חברות בערך ב10 דקות. זה הלך ככה- כל כך מצחיק:
מתקשרת לאיזו אחת אחרי שהתלבטתי עם חגית איפה ומתי להיות- "תקשיבי, מחר ב10 כולן נפגשות בבלהבלה. כולן באות אז את חייבת לבוא!!מה זה מי זה כולן? זו בלה ובלה ובלה.."
*מקבלת אישור מהראשונה*
מרימה טלפון לשניה: "אז תקשיבי, כולן נפגשות מחר..." וככה עד שאשכרה קיבלתי את האישורים שכולן באות, יכול להיות לא נעים אם פתאום אחת לא הייתה יכולה וקצת הורסת לי את הבלוף XD
קיצור יצאנו לארומה בעמק רפאים, אני והחברות הכי טובת מהשכבה. ישבנו איזה שעתיים והיה ממש מצחיק וכיף והזכיר לי כמה התגעגעתי. היו לי איזו חודשיים של נתק, של הלם ראשוני אחרי סיום הלימודים ובהם לא תיקשרתי כמעט עם אף דוסה חוץ מיעל ואביטל. בעצם לא כמעט. פשוט עם אף אחת, למעט פעמים שבטעות נתקלתי במישהי בעיר.
ועכשיו אני מתגעגעת לכולן שוב ונפל לי האסימון שאני פשוט חייבת לשמור איתן על קשר, כי אלו החברות שלי ואלו בנות שאני אוהבת ואני לא יכולה להישאר רק עם מעגל חברים אחד שיום אחד יכול לקרוס, כמו שמידי פעם קורה. אז כמו ילדות מפגרות ביסודי שמציעות אחת לשניה להיות החברות הכי טובות ופותחות מועדונים, החלטנו לפתוח קבוצה סודית בפייסבוק רק של כמה החבורת הניבחרות הללו, ונרים שם איוונטים וכאלה. כל מיני מפגשונים ושטויות. היה ממש מצחיק איך שתיכננו את זה בהתלהבות מפגרת כזאת.
וזה גם הרגיש כל כך בוגר, בניגוד לכל מה שאמרתי עכשיו. יצאתי בבוקר ושרית אספה אותי עם האוטו. יש לה מוזיקה ממש טובה באוטו...
ויצאנו לבראנץ' של שישי בבוקר, כמו גדולות. עם אוטו. ודיברנו על גיוס ועבודה וש"ש וכאלה.
אני בעננים, עד כמה פאטתי? XD
-אני לא מאמינה, כתבתי עכשיו בערך שעה..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
