פצעים ונשיקות

ואני לא יודעת, קצת לא ציפיתי לסוע עם תחושה כזאת.

רציתי לפגוש הערב חברים, מישהו, משהו; וכלום, אף אחד לא ממש יכול.

טוב, לא הכי מדויק, כן יש חברות שהולכות לקריוקי בעיר, אבל קאם און - קריוקי?! כבר עדיף להתפגר בבית, לא?..

או שלא. עה.

חברים שלי כל אחד בענייניו, ואני יודעת שזה רק שבוע לא לראות אף אחד ושזה לא ביג דיל... שגם ככה כנראה לא הייתי רואה אותם במשך השבוע.. אבל זה עדיין מבאס כי אתה מצפה לטוס עם תחושה טובה ומכל החיפושים המיותרים האלו כל הערב נשאר לי קצת טעם חמוץ וקצת של געגוע, קצת מהסוג הבודד.

אני יודעת שזה לא ככה ושאני לא בודדה והערב הזה פשוט לא זרם, הרי יש ערבים כאלה, אבל בכל זאת השבוע הזה שונה קצת.

זה לא סתם שבוע שאני לא רואה חברים, זה שבוע שבו אני לגמרי מבודדת מכל אחד חוץ מהמשפחה, שבוע בלי טלפונים או אינטרנט מכל סוג,

וכן רציתי לקחת איתי מטען נפשי מספק של חברים לכל השבוע, שיעשה לי קצת טוב החופש הזה מכולם.

במקום זה אני מרגישה שלא הכי הספיק לי ולא הכי הספקתי,

אבל היי- אני מקווה שהשבוע הזה יהיה מהנה מספיק כדי לפצות על הערב האחד המסכן הזה.

מחר אני אסע מוקדם לספריה ואחפש בנרות את הספר האחרון בטרילוגיה של אראגון למרות שרוב הסיכויים הם שהוא לא שם, אבל אני חייבת כדי שיהיה לי משהו אמיתי וטוב לשקוע בו כשארצה שם.. וגם כי אני פשוט חייבת לסיים את זה! כרגע יש לי למטוס את נרניה וקצת השטן לובשת פראדה שאני יודעת בע"פ אבל צריך לאתנחתות...

והלוואי שאעשה שם כל כך הרבה שופינג ואהנה כל כך שבכלל לא ארצה לחזור לארץ ולראות את כולם.

כרגע אני עוד מתרגשת למטוס עצמו.. אני חושבת שזה החלק שאני הכי אוהבת- הנסיעה הנרגשת לשדה התעופה, ההסתובבות שם בכל דלפקי הביטחון והמסדרונות הארוכים המעוצבים סטרילית, עם הכבשים האוטומטיים שמשתרכים לאורך הרצפה, הדיוטי פרי האגדי עם כל השוקולד....

המטוס. וואו, אני אוהבת לטוס כל כך.

וחוצמיזה עוד לא יצא לי להיות בחו"ל שהוא חו"ל נטו עם המשפחה, כלומר רק מטיילים והולכים לדברים מגניבים כל היום. יצא לי לגור שבוע על יאכטה אבל זה מתחיל לשעמם אחרי שתופסים את הפואנטה, יצא לי להיות עם חבירם במשלחת [שהימים הראשונים עם החברים היו מדהימים ולקראת הסוף כבר סבלתי פחות או יותר], ונכון שהייתי עם האחיות בחו"ל שהוא רק בילויים אבל זה היה בכיתה ט' וכמובן שצריך לרענן את הזיכרון. P: וזה גם לא היה עם ההורים והכל.

אניווי, די לחפור.

אדיוס ישראל, והיר איי קאם ברצלונה-

וכמה שאני שונאת ספרדית....