בהתחלה ממש רציתי לכתוב הכל אבל פשוט לא היה לי זמן, עם השבת והמעבר לדירה עם טשה והכל, ועכשיו כבר קצת אין לי כח לפרט את מה שכבר פחות טרי... אבל אני אנסה, כי זה שווה כל מילה.
היה שם מדהים. לא חשבתי שאוהב כל כך עיר שבה כולם מברברים בספרדית [או ליתר דיוק- קִטַלָנִית, ומסתבר שיש הבדל]- אבל התאהבתי קשות ונואשות.
ברצלונה מזכירה מין ערבוב משונה של מנהטן ות"א, עם שמץ של ניחוח ירושלמי- בעיקר באיזור הפיגומים והשיפוצים הבלתי נלאים במרכז הרחוב.
רחובות גדולים שמעניקים תחושה של חו"ל, של גדול ותוסס וחי, מוניות בצבע שונה, המון חנויות בגדים יוקרתיים בכל מקום [כל כך הרבה H&M, ג'יזס, אבל על זה אפרט בהמשך כמובן]... וסטרבאקס.
סטארבקס!
ולא הספקתי לאכול או לשתות בו, אפילו לא טייקאווי מסכן בשדה התעופה.. :(
בכל אופן, עיר מהממת, באמת. מעברי חציה קצת משונים, אני מודה, והיא גם לא גדולה מספיק כדי להיות מנהטן- ומכאן בא הכיוון התלאביבי יותר - אבל מגניבה להפליא. גרפיטי בכל מקום, מליוני אנשים עם שיער מגניב [כולל הכל; תספורות מטורפות, צבעים חולניים וכו'] פירסינגים למיניהם [מעולם לא ראיתי מקבץ כל כך מרשים של סיידליפים ווומפיירים באותו מקום... וגם דמעה!! לאנשים שם באמת יש את זה!] וקעקועים בשלל צבעי הקשת ובמגוון שלם של צורות, גדלים ומיקומים בגוף.
והאומנות, אוי, האומנות. מרצפות הרחוב שם מעוצבות, למען השם. יש שם פסלים בגומחות בבניינים, ועוד איזה בניינים- כאלה מדהימים ומעוטרים, מלאכת מחשבת של ארכיטקטורה מושקעת.. קצת כמו שתמיד דמיינתי את רומא למשל.
ויש מזג אוויר נפלא, ים תיכוני לשם שינוי ולא כמו במרבית אירופה שם מן הסתם כבר קר בתחילת אוקטובר. לא, היה קריר ומושלם, בדיוק מספיק בשביל ג'ינס וטישרט, לא פחות [כמעט] ולא יותר. סוודר תמיד היה בתיק ליתר ביטחון, אבל כמעט שלא נגעתי בו בכלל.
טוב, חוץ מלדחוף אותו הצידה כדי לפנות מקום לעגילים שקניתי שם בכל חור. וכמה עגילים קניתי!!
אני הופכת להיות כמו אחינעם, עורבת חמדן שאוהב דבירם קטנים ונוצצים, אז אפילו עברתי את גבולות מה שתמיד היה הטעם שלי. אבל כולם מהממים, אחד אחד. וקניתי גם צעיפים, וחולצות.
ואפרופו חולצמות [AKA H&M], האיג'נאמ [נו, נמאס לי לעבור לאנגלית כל הזמן] שם מטורפים. כל חנות גדולה יותר מהשניה. באחת מהחנויות היה פאטיו ענק בקומה הרביעית [אה כן, לכל איג'נאמ שם יש מינימום 4 קומות אם לא יותר] - פאטיו קטן עם עציצים, מזרקה שאפשר לשבת על השוליים שלה, דברים כאלה.
בכניסה לאחר היה מופע ליזר כזה, ניתן להגדיר. פשוט רצפה וקירות ותקרה ומדרגות מוארים בניאון מתחלף ומהבהב, כמו רחבת ריקודי דיסקו משנות האנערף. וזה אשכרה היה יפה.
מדדתי ומדדתי ומדדתי ונכון שממש לא מצאתי הרבה, רק איזה 3 חולצות ועליונית אחת, אבל זה גרם לי להרגיש כל כך טוב כשיצאתי משם עם הפריטים...
הנופים שם ירוקים או משקיפים לים, או גם וגם, האוויר נעים, אל השפה מתרגלים בהחלט כשהיא נשמעת אוקייז'נאלי ברחוב ולא כשהיא נשפכת מפי ילדות קטנות ומעצבנות בטלנובלות שנחרשות בידי ילדות קטנות ומעצבנות כמען כמוהן. אני אפילו מחבבת אותה עכשיו, כשאני לא צריכה להקליד אותה בפידליו במשרד ולנסות להבין מה הסוכנת רצתה שיהיה בחדר ההוא ולמה לעזאזל היא בכלל לא שלחה את הרשימה באנגלית וגמרנו.
בכל אופן... אין לי כח לכתוב על הטיול עצמו.
בקצרה- הייתי בכמה כנסיות [כולל על הר המונסראט], הייתי בקוסטה בראווה בעיירה בשם טוסה דה מאר ובמוזיאון של דאלי, הייתי ברובע הגותי ובמרכז העיר, כלומר בכל הסביבה שקרובה לכיכר קטלוניה, הייתי בפארק גואל, ראיתי הרבה מבנים של גאודי, ביקרתי במנהרת האקווריום שם ואח"כ בקניון קטן [עם clair's! היה של קליירס!!!] עשיתי קצת שופינג, אכלתי טוב והיה מושלם.
אני כל כך שמחה. ואפילו נשאר לי טעם של עוד. :)
קיצור, נראה לי שאני אחתוך הביתה עכשיו כי אני *שוב* לבד במשרד אבל אני לא יכולה להישאר כי סבטה מתחילה לא לבטוח בי כשאני לבד כי היא קולטת שלא ייתכן שאני מספיקה כל כך מעט בכל כך הרבה זמן... גם אם סיימתי את כמות העבודה שהיא השאירה לי ואני מתעכבת להיות על המחשב היא תוהה למה נשארתי שעה בלי לעשות כלום...
אז אני אלך להוציא את הכלבה הפסיכופטית מהדירה שלה ומאוחר יותר לכתוב עוד פוסט.
צ'או, ואדיוס!
נ.ב. שכחתי את החלק הכי חשוב!!!!!!! האופנועים!!!!!!
אני מוכנה להישבע ביקר לי מכל שעל כל בנאדם שראיתי ברחוב היו לפחות שבעה אופנועים שחנו. כל. פיסת. מדרכה. הייתה מכוסה. כל מקום שלא היו עליו או אנשים או מכוניות או פחים- אופנוע. זה כבר היה מעבר להגיוני!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
