פצעים ונשיקות

ביומיים האחרונים נזכרתי באשה הראשונה שאהבתי;

זו הייתה המחנכת הראשונה שלי, כשהייתי בכיתות א' ו-ב'.

יכול להיות שהייתה זו מעין אהבת-בוסר, קצת בסיסית וגמלונית, אבל בהחלט הייתה לי איזו אובססיה כלפיה שמקורה במשיכה לא ברורה, לא מוגדרת בזמנו.

והיום בדרך הביתה מתחנת האוטובוס חשבתי לעצמי,

אם כבר בגיל 5 וחצי הייתי מאוהבת באשה בת אולי 20 ומשהו,

מה לעזאזל לא בסדר בזה שבגיל 17 ונוטה לכיוון ה18 אני אוהבת אשה בת עוד-מעט-30?

בטח אם הייתי מספרת לך את זה, הייתי נדהמת ואומרת שאני כל כך קטנה.

אבל את יודעת מה?

באהבה גיל כמעט לא משנה- זה האדם שבו מתאהבים,

ועל כך יעידו תום וגיל שהיו אולי הזוג הכי מתאים ומקסים שהכרתי, עד היום.

וכן, גם בגילי הצעיר אני בוגרת מספיק כדי לאהוב אדם כמוך...

ואת חושבת שהחיים שלך לא מעניינים,

אבל בעיניי את מהממת.

אולי כשאשתחרר, אם עדיין תהיי פנויה, כבר תחשבי עלי אחרת.