פצעים ונשיקות

Lifehouse - Blind

אני מתגעגעת אליך ויודעת שצריכה להפסיק,

אוהבת אותך יותר מתמיד אבל צריכה לנתק את הקשר בדיוק בגלל זה.

האמת שהקשר שלנו כבר ממילא לא אותו הדבר שהיה, אני שונה לידך יותר ויותר מפעם לפעם, צופה בי מחוץ לעצמי מתנהגת בטיפשות ותוהה מי זו לעזאזל ומה עשיתי לה. ואת... אני מתגעגעת למי שהיית בשבילי. מתאהבת בזיכרונות שיש לי ממך של פעם.

ופתאום אני חוזרת אחורה בזמן, שנתיים מהיום, ורואה למה התפוררנו אני ואתה.

אחרי שהכאבת- וכמה הכאבת- מעולם לא חזרנו להיות אנחנו. בכל פעם שהייתי רואה אותך במקרה בשנים שעברו מאז הייתי מרגישה בחומה הנבנית ומתקשחת בינינו, בצורה ולא ניתנת למעבר. כבר לא הייתי מי שהכרת, ולהכיר לך את עצמי מחדש היה לוקח זמן רב מידי ואנרגיות שלא יכולתי להרשות לעצמי לאבד לידך.

אני אפילו לא יודעת אם אתה נשארת אותו האדם, למרות שאני יודעת שהגרעין שלך בפנים מעולם לא השתנה.. ומאמינה שאחרי הכל גם אתה עדיין אתה.

אבל החומה...

כל המילים שלא אמרנו, כל השתיקות שרצחו את העבר שלנו ואת הקרבה שדעכה, המבטים הנבוכים בעיניים שבעבר הלא-כל-כך רחוק הכרנו כל כך טוב; כל אלו התמצקו והפכו ללבנים שבנו את הקיר שחצץ בינינו.

ואת.

לראות אותך היום מרטיט בי איזה רגש שצורם לי כל כך, אני לא מסוגלת לפגוש בך בלי להתאכזב שבועות מאוחר יותר בלילה במיטה שלי, לבד.

ישבנו בשכונה שלך שאני כל כך אוהבת בשישי בערב, מה שהיה בשבילי פעם שבת- ועישנו איתה. עמדתי צורם, דיברתי מוזר, שתקתי את כל מה שרציתי לבכות ולספר לך ואמרתי את כל מה שלא היה נחוץ שאגיד. כל מה שהיה מיותר כי היה שקרי.

בדיוק כמו אז, איתו.
מצאתי בבית את הדובונים שנתת לי, כבר אמרתי לך את זה? מצאתי במיטה בלילה את כל הזיכרונות ממך, כל התמונות שרצו לי בראש מהתקופה שהיינו ביחד. לעזאזל, זה היה בכיתה י"א. קשה לי לעכל שכבר כמעט שנתיים שזה לא זה.

ואנחנו לא אנחנו, מעולם לא היינו כנראה, אבל דווקא עכשיו יותר מתמיד אני צריכה אותך לידי.

רק שתחבקי עוטף, שתחממי את מה שקפא אצלי בלב, שתדברי איתי שעות על לצבוע ארנבים בירוק ועוד מליון ואחד דברים מטומטמים שהיו פעם חדוות חיי,

שתהיי שוב את ליד מי שתהיה לפתע שוב אני.

לעזאזל איתך.

עוד 10 ימים גיוס, ואני כבר לא יודעת אם להתחיל לברוח ממך בזמן שנותר או להשלים עם האבידה ולהיפרד ממך כמו שצריך.