פצעים ונשיקות

קראתי 25 דברים שהיא כתבה על עצמה, עובדות כאלו בפייסבוק.

על כל אחד מהם אמרתי "אווו, היא כזאת מתוקה! והיא דומה לי כל כך!".

אחרכך קראתי את 25 בדברים שאני כתבתי, אי אז מזמן.

מביך. ממש מביך. כל מיני דברים שאני כילדה מתוסבכת-חלקית ניסיתי להחצין או לספר על עצמי. לשווק, ותוך כדי כך לרדת על עצמי ולתעב. ילדה קטנה, ממורמרת. עוד לא עברה כמו שצריך הכל.

והיום? מה אני היום?

איך הייתי מספרת את עצמי ב25 נקודות?

קשה לי להחליט. אבל לפחות את הידיעה שהתבגרתי כל כך מאז ושהכל כבר מאחורי, אף אחד לא יכול לקחת ממני.

היא אמרה למאיו שאני מנוסה כל כך, ואני, חרף ההכחשות שרציתי לספר לה- נזכרתי בשיחה ההיא עם אגי על כמה שהב"פ פיתח אותנו, ופתאום הבנתי שהיא צודקת למרות הכל. מוזר לי. אני רגילה להיות... קטנה.

בכל אופן,

טוב לי אולי. קצת. אני מפחדת להגיד שטוב, כי הרגע שאלתי אותה אם אכפת לה שאשנה סטטוס בפייס והיא שאלה אם אכפת לי שהיא לא תשנה. משמע היא עדיין מפחדת, עדיין מתלבטת, כלומר גם אני צריכה להיות כך. אחרת אני יכולה להיפגע.

אבל זה קשר קצת שקט, קצת רגוע, כי אני יודעת שיש מה שיעסיק אותי וימלא גם אם ניפרד. אני קצת פחות היסטרית מבדר"כ, יחסית לעצמי כמובן. ואני חושבת שזה טוב יותר ככה.

מכל מקום טוב לי יותר... אני בקורס [ולא ישנה בלילות כי חושבת של שבוע המכ"ש], והוא מעניין מאוד בינתיים. יש לי מקוצר וכאלה. ונחמד יותר.

יש לי גם מפקדת חדשה שפיצית על, והיא עדיין מקסימה. למרות שנוקשה מאוד.

והכי חשוב? היא עובדת בדיוק על הערכים שהנחו אותי לאורך כל הטירונות, וזה אומר שאם היא תכיר אותי טוב יותר היא גם תצ'פר אותי נכון יותר מהמפקדת הקודמת, מבחינתי. משמעת, מקצועיות ורעות. אלו הערכים שלי. זה מה שאני הייתי בוחרת להנחיל לחיילים שלי לפני שאר הערכים. והקווים האדומים שלה? הקטנת ראש וויתור עצמי? הקווים האדומים שלי. אני אוהבת אותה ומפחדת לאכזב.

זאת אומרת שאני הולכת לתת הכל, הכל, ולקוות לטוב.

ויהיה טוב. 

יהיה טוב.

:)