פצעים ונשיקות

• שלושה ימים רצופים של האנטומיה של גריי. שלושה ימים בלי לצאת מהבית [למעט אבו-גוש שאפרט עוד דקה]. שלושה ימים של פיג'מה מול המחשב. 2 עונות של הסדרה.
• בית ריק בשישי-שבת עליו אף אחד לא קיבל התראה מלבד מאיו שהגיעה וליאור שסגר שבת. המון המון המון אוכל, המון האנטומיה. גררתי אותה איתי למטה.
• יציאה נואשת בשישי לאבו גוש: כבר הייתי על עקבים ושמלה ומאופרת כשמאיה הגיעה, ואז החלטנו שאין כח לצאת. אז במקום זה גילינו שנגמרו הקופסאות ואין משהו מתוק, אז גנבנו אוטו ונסענו לאבו-גוש לבושות ככה, כדי להביא חלב, קורנפלקס, עוגיות וסיגריות. הנוער של ימינו, פשוט בושה.
• יציאה נואשת #2 לעיר במוצ"ש: מאיו כבר הלכה, ואני יצאתי פחות או יותר לבד עד שגיליתי שהדוסות באות. ישבנו בmike's place על סלסלה אדירה-בגודלה של צ'יפס ועל חצי ליטר בירה דובדבן [אני ויעל ביחד, ולא הצלחנו לסיים כי שתינו נוהגות. מפגרות. אז אביטל עזרה.] אז מסתבר ש"קסטיל רוז'" זוכה להיות הבירה הראשונה שכבשה את ליבי, וכנראה גם האחרונה. איזה גיי-הומואי-וכלכך-לא-לסבי מצידי זה לעשן סיגריות מנטה ולשתות בירה דובדבן?
• חתימה על יום חופש, כי כמו ששרון הגדירה אין לי מה לעשות איתם.. חוץ מלצוא את התוכי שהלך לאיבוד ולראות שוב האנטומיה. עונה חמישית.
• מה שמזכיר לי, תוכי ואיבוד: זחלתי לתוך שיחי קוצים לבושה במינימום ההכרחי [יעני פיג'מה שמורכבת מבוקסר וגופיה] כדי למצוא אותו. אבל לא, מישהו יחשוב לקנות לי על זה שוקולד? לא. ^^
• :) בתיכנון לסופ"ש הבא- ים, מסיבה, לישון אצל קרן ולצאת לעיר. אם זה אומר שאצטרך להפחית סופכללסוף במינון של האנטומיה, יהי כן.

אדיוס.