פצעים ונשיקות

התקלחתי במים חמים כל כך עד ששרף בכל הגוף וכוויות. כל כך הרבה אדים במקלחת שכבר לא ראיתי כלום, גם לא את השמפו שנכנס וצרב בעיניים. גם לא עד כמה העור שלי הפך אדום לוהט מהזרם.

התקלחתי עד שלא נשמתי.

שקט לי בבסיס קצת יותר פתאום. אני לומדת מהמ"כית החדשה ומהפז"ם שדופק שבעצם להתחפשן זה המצוי הרצוי, כשאפשר.

כשאני לא במשמרת אני אשכרה לא דואגת לבסיס. לא אכפת לי מי מהחיילים איפה. אני יושבת ושותלת פרחים, חופרת גומות באדמה לחה בעלת נינוח עבה, מלכלכת קצת את הידיים וצוחקת כמו פעוטה בת 5 שמכינה עוגות בוץ בגן.

נרטבת בגשם כמו זאטוטה שאך קנתה מגפיים חדשים לקפוץ איתם בשלוליות. פורשת זרועות מצופות פליז כשרק נדמה שאיש אינו מתבונן. אני נינוחה יותר. ושקט לי.

זה זמן טוב להתמודד עם זה שכל החברים שלי מתפרקים, אחד לאחד.

ההורים שלי חוזרים הסופ"ש ואני כבר חסרת סבלנות. יוצאת בראשון לראות אותם, והתגעגעתי כל כך.

נשאל אותם על לולה. איזה כיף שהחלום שלי התגשם, יש לי כלבה בבסיס. תמיד רציתי להביא אחת, ועכשיו יש כלבה שמכולם הולכת כמעט ורק אחרי, בוכה כשאני לא נותנת צומי. יאמי. :)

ווווומאיו בטלפון, CYA BITCH'S! ;)