פצעים ונשיקות

אז איכשהו יצא שלא כתבתי אתמול, אולי כי הייית עייפה מידי או השד-יודע-מה [בכל זאת, שעה וחצי של שינה בלילה!] ועכשיו עלה בי פרץ כץיבה פתאומי ולהוט.

למרות שגיליתי הרגע שקצת פיתחתי שינאה כלפי כתיבה ידנית.

למרות שזה כביכול מגניב לכתוב על בלוק והכל,

היד שלי לא תופסת את הקצב של המחשבות וזה נורא מטריד שהן כבר רצות מעבר. אני רגילה להקליד כמעט יותר מהר משחושבת..

בכל אופן. [אה, והכתב שלי נהיה מכוער טילים. שנתיים שלא עשיתי בגרויות. אבוי לי.]

שוב, בכל אופן:

בראשון נסעתי לדני לחולון ונפגשנו עם שירן בברוני. והיא מהממת, כבר ציינתי את זה?

אני לא מתכוונת למהממת ביופי, למרות שגם בזה היא מצטיינת למדי. אבל אני מדברת על מהממת בגדול, בכלל שלה. אישיות כזו, אדם כזה.

התחברתי אליה מהרגע הראשון, והיה פשוט כיף, למרות שזו חוויה שכבר מזמן לא הייתה לי. לנסוע למקומות מוזרים בארץ ולעשות דברים מטומטמים בשעות מאוחרות בשביל אנשים שאני לא ממש מכירה.

ודיברנו הרבה על מהלול וקצת על כל השאר. והיא מיוחדת. ומושכת, לפחות אותי ממש.

אחרי זה היא הקפיצה אותנו מטר הביתה ותוך כדי שאני ודני מתארגנים לשינה החלטנו שאני הולכת לישון אצלה. אז חירטטנו לה משהו על זה שמסתבר שאין מקום, והלכנו אליה ברגל. ב2 בבוקר.

והיא החליטה שאני ישנה במיטה שלה והיא בסלון, ככה שהיה לי ממש לא נוח ולא נעים, אבל כבר היה מאוחר מידי. ואז היא גם החליטה להכין לנו טוסטים קטנים עם נוטלה ותה [כבר הזכרתי ש2 בבוקר?!] וישבנו בסלון לדבר.

ודיברנו. ודיברנו. ודיברנו.

עד 5 בבוקר.

למרות שהיינו ממש עייפות.

וכל הזמן הזה לא קרה כלום חוץ מדיבורים, וגם לא אח"כ.

היא מפקדת מדהימה, והיה לי כל כך הרבה ללמוד ממנה רק מהקשבה לסיפורים על התקופה שלה בבסיס. היא נתנה מעצמה כל כך הרבה. והיא מאמינה בדברים קוסמיים הזויים, ברוחניות, ב"ילדי אינדיגו" ו"ריינבואו ו"קריסטל", והיא חפרה לי על זה חצי מהלילה. והיא כל כך שרוטה והזויה, וכל כך מהממת, ומדהים אותי כמה בנאדם יכול להיות לא שפוי ומהצד השני כזה נורמאלי והגיוני וחכם. אינטיליגנציה רגשית מדהימה, וחוסר ריאליות מטורף. הזוי.

כל כך רציתי לנשק אותה וכל כך לא עשיתי את זה. סטרייטית מדי, risky מדי. אולי מתישהו.

ואני יכולה לחפור עליה עוד דף שלם, אבל רצוי שלא אעשה זאת.

"אז למה בעצם דיברת איתי?" סקרנות.

"מה זאת אומרת?..."

"מה גרם לך לשלוח לי את ההודעה ההיא בפייסבוק?"..

הסמקה. "אה. לא יודעת... עניין אותי לדבר איתך, היית פה מ"כית והכל במצב יחסית דומה לשלי..."

"מה, ורק בגלל זה? נטו עבודה?"

"לא, גם נראית לי אדם מעניין, שחושב כמוני. ורציתי להכיר."

חיוך. "את כל כך אינדיגו, זה מה שקיוויתי..."

והייתי אצל ישראל, ודיברנו קצת על החור השחור של הריקנות בתוכי, ומה שלקחתי הלאה מהשיחה זה שאני צריכה ללמוד ולחזור לאהוב את עצמי.

ויהיה טוב.