פצעים ונשיקות

בא לי לסמס לזוהר, "את האדם הכי שיכור שאני מכירה ואני חייבת לשתות. עיר, שוטים עד המוות, עכשיו."

בא לי לשאול את איתי או מור מה הם עושים הערב כדי שעוד אנשים יבואו, אולי אפילו יהיה אוטו כדי לא להקיא את נשמתי באוטובוס אח"כ. וכי אני אוהבת את איתי ועם מור אני מרגישה בבית כמו שלא עם אף אחד אחר, כמעט.

בא לי לשאול את הדר אם היא ראתה את הפרק האחרון של האנטומיה כי בא לי לנער אותו מהראש, לא שזה קשור במיוחד.

בא לי שנטע תיפרד משירי ותבוא לשתות איתנו.

בא לי לדבר עם אלעד, למצוא את עצמי אצלו בחדר בסוף הערב, עושה משהו שאמרתי שלא אעשה שוב למרות שבעצם תמיד הנחתי שכן.

בא לי ששירן תבוא עם דני לירושלים, ובסוף שניהם יבואו לישון אצלי כי יהודה במילואים והחדר הריק שלו מבוזבז. אולי בצעם רק שירן תישאר לישון, ואויל לא יהיה לי אכפת מי נשאר כי אהיה כל כך שיכורה מטקילה שלא אראה בעיניים.

אבל רק דני יבוא כנראה, כי יום ירושלים או משהו כזה והוא רוצה לראות. וכי הוא היה אמור לבוא ואיכשהו יצא שזה לבד. ואני רוצה להתחיל לשתות כבר עכשיו וקצת אין איך כי בטח שומקום לא פתוח והוא עדיין בחולון.

אולי באמת אסמס לזוהר. נחיה ונראה.