פצעים ונשיקות

אני כאילו רוצה משהו טוב, רוצה זוגיות, אהבה, קשר, פנטזיה. אני רוצה פנטזיה.

ואני כאיול מבועתת מלהתחיל את זה.

אני לא יודעת למה, מה לא בסדר איתי פה. בדר"כ אני יודעת מה לא בסדר איתי ומאיפה זה נובע. 

אבל עכשיו? אני אבודה.

אני מסוגלת להסתכל על מאבטחת בכניסה למוזיאון ישראל ולהתאהב בה במקום. אני מסוגלת לצאת למקווה ולראות שם מישהי שאשכרה גורמת לי להרגיש. אני מסוגלת לצאת עם ידידה ישנה שכמעט והיה בינינו משהו ולתהות למה לא בעצם. אני מסוגלת לחבב מישהי יותר ויותר דרך הפייסבוק ולחשוב על איך מתקדמים עם זה.

אז למה אני נתקעת?

אני לא זוכרת איך מתחילים עם מישהי.

הייתי שיכורה אתמול, שיכורה טוב. שני שוטים של טקילה, הרבה לימון וחברה טובה שהורידה אותם איתי. בדיוק כל מה שאני צריכה כדי להרגיש שמחה ופזיזה שוב. אלכוהול טוב של פעם. והיא הייתה שם, והייתה חמודה ומצחיקה וכשאמרתי טקילה היא אמרה "מרדית'", כאילו זה נורמאלי שכל אדם בעולם יבין מיד שזה האנטומיה.

ולא הייתי מסוגלת לעשות שום מהלך, המקסימום שאני מסוגלת הוא להוסיף לפייסבוק כמו איזו ילדה בת 12 שמעריצה טוקיו הוטל או משהו.

והיא לא היחידה. אני לא מסוגלת לעשות מהלך. אני לא זוכרת איך יוזמי םנשיקה. אני לא זוכרת איך מפלרטטים. פתאום אני נתקעת בתוך עצמי, מובכת משתיקות, מנסה למלא את החלל בשטויות. אני לא זוכרת איך בונים מתח. אני לא זוכרת מה זה מתח, לעזאזל.

אני יודעת שאני מתוחה כשאני רואה תלתלים כהים. אני מתוחה כשאני רואה מישהי ממושקפת נוהגת ברכב שחור גדול. אני על סף ההיסטריה כשאני רואה אמבולנס. אני מתוחה מתווי פנים מסוימים, כוסעמק, אבל אני לא זוכרת איך גורמים למישהו להיות מתוח בגללי.

בנים מתחילים איתי לאחרונה על ימין ועל שמאל ואני מתעוורת. לא רואה, לא חושבת, לא נמצאת.

אני כמעט ומרגישה דברים לבנות ואז שוכחת איך לוקחים את זה הלאה.

אני רוצה להיות מסוגלת להרגיש, לכתוב כמו שצריך [כי אפילו המקלדת מרגישה לי עילגת מתחת לאצבעות ואני לא זוכרת איך ממקמים אותיות לפני שחושבים], אני רוצה להיות מסוגלת לממש משהו מהחלומות שלי.

לא עובד לי, משהו פה מסריח.

איך מרגישים בלי לפחד?

ואני גם מאבדת בנות, זה העניין. נטע הייתה ממש חמודה, ולא יצאתי איתה, ולא יצאתי איתה, ולא יצאתי איתה, עד שאחרי שבועיים בבסיס שלא ממש דיברנו אני חוזרת ומגלה שהיא פגשה מישהי והתחילה לצאת. והכל בגלל מה?

סעמק, טוב?

וחוצמיזה אני ממש יפה לפעמים לאחרונה. מה שעוד יותר גורם לי לתהות איך קורה שאני עוד לבד וככה דפוקה, ואני לא מבינה למה אני לא מרגישה טוב כשאני יוצאת. למה לא כיף לי לשתות [למרות שהטקילה חוללה בי פלאים שום וודקה רדבול לאחרונה לא עשתה],

למה לא כיף לי לרקוד במקווה.

לא יודעת כבר מה אני מחפשת בכלל.

ובעצם הכל בסדר..