פצעים ונשיקות

גם אני נהיית מטומטמת בגלל בנות, אבל בדרך שקטה יותר.

אני אחכה שעות מחוץ למועדון עם צוואר נקוע מרוב שהראש מסתובב הצידה לרחוב לראות אם היא באה. למשל. 

אעמיד פנים שאני ממש נהנית בחוץ כי יש מלא אנשים, למרות שבעצם נכון שכיף לי אבל כואבות לי הרגליים ונורא בא לי למצוא איזה חור ולשבת.

ואני אתחיל לכתוב הודעות ואמחק. מיליון פעמים בערך. כי אין לי טיפת אומץ ויצירתיות להתחיל משהו באמת.

אני אברר עם כל מי שמסביבי מה יש איתה, מה שנוגע אליה.

אני אחכה שעות מחוץ למועדון. כשאפילו לא נכנסתי אליו.

גם אני מטומטמת בגלל בנות.

אבל אני עושה את זה שקט.