פצעים ונשיקות

נכנסה לי טיפה של חורף ללב.

סתם ככה, חילחה משום מקום. אני חושבת שהיה קצת מעונן הבוקר ולא מאוד חם ביחס לשרב ששורר בחודשיים האחרונים,

ושמעתי איפה את מהרדיו ובחדר היה קצת קר. והוצאתי לי צ'וייס אחת לעשן למרות שעם התייקרות מחירי הסיגריות אני מפחיתה עד כדי כלום,

אבל הרגע היה שווה את זה.

אז יצאתי החוצה למה שקיוויתי שיהיה מזג אוויר מוצל ונעים,

אבל שכחתי שהחורף הזה חילחל לי רק ללב.

אז ישבתי ושמעתי את איפה את מהפלאפון על המדרגה שטופת השמש היוקדת בכניסה לחדר שלי, ועישנתי לשכחה,

ולכמה רגעים היה לי טוב עם הקצת רע הזה.

וחשבתי,

זה לא בסדר לאבד ככה שפיות בגלל בן אדם אחד.

כמה פעמים יצא לי לכתוב את זה פה?

מצבי הרוח שלי לא צריכים להשתנות בגלל מישהי אחת שמסובבת אותי עם כל מילה שהיא זורקת.

אבל זה קורה. לפעמים אני מרגישה שרק בגלל זה לא צריך מערכות יחסים. כי זה מתעתע, וזה יכול להוציא אדם מדעתו,

ואין שום היגיון בזה שכמה מילים יוציאו אדם מדעתו.

אבל אז היא שולחת משהו שגורם ללב שלי לחייך, וההיגיון הקר שלי טיפה נמס ביחד איתי ואני הולכת שוב לאיבוד בתוך זה, מתמכרת למה שעלול להכאיב רק כי הוא כל כך נפלא ברגע אחד.

אני חושבת שהרסת בי משהו, שברת בי משהו,

הותרת בי משהו פגום.

אני חושבת שבגללך אני מפחדת להיפגע יותר מתמיד עכשיו. אני תופסת את עצמי כשפויה, כשאני חושבת על אנשים מסובכים אני לא רואה את עצמי ככזו. כרגע אני לא מסובכת. יש לי עבר מסובך מידי. הרבה יותר מידי מסובך. והיו לי תקופות מסובכות לאין שיעור. אבל כרגע?

כרגע אני מחפשת קצת שקט ושלווה, כרגע אין בי שום דבר שמחפש טיפה מעבר ליציבות.

ואולי זה מה שמסובך אצלי.

שברת אותי למצב בו אני לא מסוגלת להתמודד עם קצת סיבוך, עם קצת חוסר יציבות וניחוח קל של פגיעות.

הרסת בי את החלק שנהנה לקחת על עצמו אתגרים. החלק שפעם היה מסוגל להגיד "אני אחליט מתי הספיק לי. אני אחליט מתי אני לא מסוגלת להתמודד איתך יותר, כי כרגע אני מעניינת אותי מספיק כדי שארצה לעבור את זה איתך".

היה בי את החלק הזה פעם. וכן, הוא גרם לי ללא מעט צרות.

אבל ההרפתקנות, האומץ, כל מה שהיה בי פינה את מקומו להססנות ובריחה.

היום כשאני רוצה מישהי שמרגיש לי שאולי גם היא תפגע בי- אני מפנה את הגב ובורחת. כוסעמק. זה לא הוגן שבגלל שנה של מלקות והתאהבויות מצידך אני ככה נותרת דפוקה.

ואולי זה בריא.

אבל.