פצעים ונשיקות

כל דבר בביסל"ח הזה היה האחרון בשבילי, כי לביסל"ח- המקום ממנו באתי, המקום בו גדלתי, המקום בו צמחתי, הפכתי למי שאני, ינקתי את כל ערכי הצבא שבי, עוצבתי מחדש לדמותי הנוכחית, המקום בו נכוויתי וכאבתי ונשברתי והמקום בו התרגשתי ואהבתי וחלמתי- לשם אני לא חוזרת יותר.

זהו. כשירות אחרונה.

ומטווח אחרון שם. מקצה אחרון. לינה אחרונה באוהל. קיפוד אחרון. השכמה אחרונה לצלילי "הקשב". פיילה אחרונה של קוסקוס בפריקאסט. שמש קופחת אחרונה. צחיחות, שממה נטולת צל אחרונה. דממה שמתחת כיפת כוכבים נופלים אחרונה. התאבקות אחרונה משבילי החצץ. "צעדת המוות" [כינוי השגור בפי כל טירון לשביל המוביל לש.ג] אחרונה. שק"ש צבאי אחרון. שירותים בשטח אחרונים. מחזור אחרון בשטח. ההקשב האחרון שאשמע. 

הכל אחרון. זה קצת מפחיד, וקצת מרגש, וקצת מגעגע.

וטיפה, קמצוץ של שומדבר.

numbness.

יש לי נייס גאי בתיק. אני הולכת לעשן כמו פוסטמה ולראות מה יוצא לי מזה,

והדר טוענת שהעיקר שאני משחקת אותה שמחה ולמרות שהיא לא התכוונה לפלוט את זה ולא רצתה להסביר,

אני יודעת מה הכוונה. 

אולי היא צודקת, אולי אני מסווה את הקושי של התקופה האחרונה תוך שימוש בסמים שוב. רק כשהסברתי לקרן את כמות השטויות שעשיתי בגיל 16 הפנמתי שוב כמה מזעזע זה נשמע לאדם חיצוני.

אבל היה לי רע, ואני לא אומרת שברחתי לסמים כי הכל היה די רצף של חד פעמי כזה [גם אם גרנדיוזי להחריד], אני פשוט אומרת שיש הבדל.

לא רע לי עכשיו. 

אבל אולי אני כן פשוט קצת בורחת.

אני כבר לא יודעת למה להאמין.