פצעים ונשיקות

זה לא לגלות לאנשים מה אני חושבת או איך אני מתמודדת עם סיטואציות,

אלא לגלות להם מי אני באמת.

ואני לא יודעת מי הפכתי להיות.

זה כאילו פתאום אני מעיזה להגיד על עצמי דברים שבחיים לא אמרתי, להתבונן בעצמי מבחוץ ולא רק לשנוא.

פתאום אני מרשה לעצמי ביטחון עצמי. פתאום אני מרשה לעצמי אפילו לאהוב את עצמי, לפעמים.

וזה מפחיד, זה מפחיד שמישהו יראה את זה,

כי אולי זה חלק מהגרעין הרקוב שתמיד חשבתי שיש בי?

תכונות כל כך, כל כך אסורות.

אני לא יודעת מי הפכתי להיות,

אבל זו בטח לא מי שכתבה פה פעם.

אני כבר לא יודעת איפה היא ואם היא עוד חיה.