פצעים ונשיקות

יום של ציורים בליווי פסקול מאת עברי לידר.

יום של לשבת אני והעפרונות, קצת תוכים וכלבים ומשפחה מידי פעם מסביב,

למחוק ולמרוח טיפה את פירורי העופרת עם המכחול הנקי ולהרגיש.

יצאנו בערב לסיבוב נוסף של ההוביט, הפעם עם כל המשפחה, 

ובסה"כ.. יום טוב.

גם אם קצת מתגעגע, אבל אני משתדלת לא לחשוב כדי לא להכאיב ללב לשם שינוי. משתדלת להיות חיובית, לא לחשוב על מי שאני מאבדת אלא איך אני ממשיכה מכאן הלאה ולמעלה. אולי יום אחד אפקח את העיניים ואראה שלא איבדתי בכלל, שזו הייתה תקופה כמו כל אחת אחרת, תקופה שנגמרה וכולנו בסדר שוב.

יום של לצייר.

התגעגעתי לזה. היעד הבא- צבעי עפרונות מים. אשכרה צבע, לרדת כבר מהשחור לבן הזה. לעקוף את שלב הרישומים. להתקדם.

מחר עבודה.

חיוך כזה שנשלח מהצד השני של החדר, כזה שמחייך גם עם העיניים, חצי-נבוך חצי-מתוק.

הסטה של הדלת כדי שאוכל לעבור עם מגש, אני מורידה לה דברים מהידיים ומתכופפת מעבר לכתפה כדי לעזור לה עם האשראי,

היא סונטת בי על שטויות ואני בה.

זה יכל להיות כל כך חמוד אם היא לא הייתה תפוסה...