פצעים ונשיקות

הכל ידוע מראש

אבל נשכח מהלב

שלאהוב אותך

זה לשלם בכאב

אהוב יקר...

לא עצרתי אפילו לראות

כמה זה עולה לי.

קשה לי להתאהב.

קשה לי.

טעויות, טעויות, כל הזמן את עושה טעויות.

אומרת לעצמך שאת ילדה גדולה, שאת בסדר, שזה הכל סתם כי הדברים האלו לא אמיתיים, הם סתם כדי להעביר את הזמן...

ואז את עושה אותם,

וכל מה שיכול לעבור לך בראש בדקות שאחרי זה

אלוהים, את מטומטמת.

שיט.

כל הזמן את עושה טעויות.

אסור לי להתאהב.

אסור לי.

אני מנסה להבין למה זה מכאיב לי כל כך שהיא ככה יפה.

הרי יופי זה ממש לא הכל. זה החלק הכי שטחי.

מה שאמור להכאיב לי זה שהיא כל כך מדהימה. שהיא כל כך מושלמת, שהיא גורמת לי קצת למות מבפנים בכל פעם שאנחנו מדברות, סתם כי אני נמסה. כי עוד חלק ממני מתפורר לתוכה. כי העיניים שלה סופגות את כולי. מה שאמור להכאיב לי זה שאני מברברת לידה בלי סוף על שטויות, מחויכת ונטולת מעצורים, כמו ילדה קטנה.. והיא מדובבת. גרוע יותר, היא מקשיבה. היא מקשיבה לכל מה שאני אומרת, ומחייכת.

והחיוך שלה כל כך יפה.

מכאיב לי כל מה שציינתי. כל השלמות שבה. כל האופי הזה. מכאיב. אבל למה זה מכאיב לי שהיא יפה? למה לראות מישהי בצורה חיצונית דוקר ככה?

מגוחך לחלוטין.

אבסורד.

פאתטית.

לא כתבתי את הפוסט הזה בכלל.

זה אפילו לא מה שהתכוונתי לכתוב כשהתחלתי אותו.

יש ציטוט של ביילי בפרק באחרון, פרק 15 אם אני לא טועה. עונה 9.

היא אומרת שהיא לא רוצה להיות שם יותר.

לו רק הפרק הזה לא היה עולה אתמול, ויכולתי לפרסם כאן חתיכה ממנו.

מסריחה לי כבר כל הביצה הזו.