פצעים ונשיקות

try - p!nk.

חודש חדש, פתיחה של עמוד חדש בבלוג.

כל מה שהיה קודם נמחק.

כל החודש האחרון. בבקשה.

יש לי כל כך הרבה להוציא, אני כבר לא בטוחה לאיפה ועל מי.

בילבול. מה זאת המילה הזאת בכלל?

היא מבולבלת. אני מבולבלת. גם ההיא מבולבלת. כולנו מתבלבלות ביחד. איזה יופי של בובליל נהיה לנו פה.

וכעס, קצת כעס שאתה לא יודע בכלל למי הוא מכוון, אבל הוא קיים שם בבטן. כנראה כעס על זה שכלום לא מסתדר כמו שצריך, ומתסכל כל כך לנסות להתקדם ולשחות בתוך זה, כמו לחצות בריכה של משהו סמיך ודביק שמקשה עליך ונשום.

ותשוקה שכבר אין לך מושג למי גם היא מכוונת. בתוך כל הבילבול הזה אני חושבת שאני קצת מכוונת אותה לכולם, לכל מה שבנמצא, כדי לנסות ולמצוא את עצמי איפשהו במקום שטוב לי בו.

"שתיים הן ולא יודעת, זו על זו וזו על זו.." איזה שתיים ואיזה נעליים. 5.

וזה מוזר, כי בתוך כל זה לא רע לי בעצם. מתסכל קצת, כן,

אבל אני מוציאה את הטוב ביותר שאני יכולה מזה.

אני חייבת לסיים את הפסיכומטרי כדי לנשום קצת, ורק עכשיו כשכתבתי את זה נתפס לי שאני באמת עושה את זה, באמת עשיתי קורס פסיכומטרי וזה באמת לוקח כמה חודשים ובאמת אהיה אחרי זה ואוכל להגיד שעשיתי כשיגמר.

זו פשוט נהייתה מין שגרה כזו, להיות בעיר וללמוד, בין לבין לנסות ללמוד עם אנשים שיחזירו אותי לתלם, קצת לבקר את הדר בעבודה וקצת לשבת עם סתיו, קצת להתחרפן בגלל בתי וקצת לקשקש עם מורן, לאכול הרבה נאמן ולדבר עם מאיו פעמיים בשבוע במקום בשעה, להיות עם תום כל סופ"ש כל הסופ"ש, לחכות שיגמר. שיתחיל כבר משהו אחר.

אבל מחר בערב, כרגיל.

יוצאים, מתאהבים, שותים ונגמר.

הכל בסדר.