פצעים ונשיקות

אור הנר נמהל באור הירח,

על השמיכה שערי שפוך,

את עולה לנשק אותי וטעם בשרי בשפתייך, הילה של כוכבים וענפי עצים זוהרת סביב ראשך.

האוויר מהבהב לאור עשרות השלהבות המרצדות, רווי קסם. 

השקט אופף אותנו מכל הכיוונים, רק הלילה הזה ואנחנו,

מעט רחשי רקע של חרקים קטנים מזמזמים את שירי הערש שלהם לעצמם ושל קריאות ציפורים נוגות.

יש עליי קצת יין וקצת שוקולד. יש לך מבט שחובק את כולי בשלמותו.

יש מין ההוד ברגע הזה.

ואהבה.

יש בו אהבה.

ואת, נסיכה נרדמת שכמותך,

את כבר נדמית לי כחלום ליל קיץ, כהזיה טרופה.

כאילו בדיתי מליבי את כל הזוועות שעברת.

זה קצת כאילו לא התקיימת, או לפחות כאילו בשבילי הייתה לך מציאות נפרדת. זה כאילו כל הכלבים שהיו אמורים להישאר מלכתחילה נשארו,

ואת היית אורחת תמה של רגע, אורחת שווא.

ועזבת.

ועדיין, בכל יום שעובר זה יותר מתבהר, כמה שאת חסרה..