פצעים ונשיקות

אני כל כך מצטערת עכשיו שאני בוכה. ולאאאא אני לא בוכה בגלל שאני פוזרית מפגרת ופוזרים צריכים לבכות, ואנלא בוכה כי אני וואנאבי אימו מטומטמת ואימואים צריכים לבכות, ואנלא בוכה כי אני בולימית מחורבנת ובולימים צכים לבכות.... אני בוכה כי אני חברה כל כך רעה, עד שגרמתי לאנשים להרגיש רע איתי ואלי. ואני הכי בוכה כי אני כל כך אוהבת את האנשים האלה, ופגעתי בהם.

בבקשה, אין שום דבר שאני יכולה לעשות כדי שיפצה אותכם ותסלחו לי, אבל תנסו להתפצות מעצם העובדה שזה גרם לי לבכות.

בראש ובראשונה, חגית אהובתי: דיברנו קצת, אבל עוד קשה לי. אני לא יודעת ממה להתחיל. בכל זאת אני אנסה...

על שבת ומה שיצא מזה: א. סליחה שלא עזרתי לנקות. אני חצופה ואין לאנשים סיבה להזמין אותי יותר לבית שלהם. אם לא תירצי להזמין אותי יותר בחיים אני אבין אותך, אני אורחת נוראית. ב. סליחה שניג'סתי שנלך לאביטל. פשוט כל כך שנאתי את ההורים שלה והצטערתי בשבילה, עד שלא שמתי לב כמה אני גורמת לך להצטער, ובכך דפקתי את האווירה הכיפית שיכלה להיות. לא הייתי צריכה לעשות מיזה עיניין כל כך גדול, סליחה סליחה סליחה סליחה!!!!!!!!!! ג. אני פוזרית פוסטמה [אני צועקת את זה בהתייפחות עכשיו...] שלא העריכה את עצמה כראוי ולכן ניסתה לשנות את עצמה ובכך בעצם הרחיקה [זה לא נוח לדבר על עצמי בגוף 3 אז..] הרחקתי ממני את כל האנשים שאהבו אותי, וזה כולל אותך- החברה הכי קרובה אלי כרגע.... הפוזה שלי דפוקה, ויהיה לי קשה לצאת ממנה... בבקשה אל תתני לי לאבד גם אותך, ותעזרי לי לצאת מזה, בבקשה בבקשה... למרות שלא מגיעה לי עזרה ממך עכשיו, אחרי מה שעוללתי לך.... ד. כפי שציינתי, כיום את החברה הכי קרובה אלי. אם גרמתי לך להרגיש שאנלא אוהבת אותך יותר או שגרמתי לך להרגיש חוסר אהבה כלפי, זה הדבר הכי נוראי שיכולתי לגרום לו. אני מתעגעת אליך עכשיו כי אני רוצה לתת לך חיבקו דוב ולצאת איתך לאיזה טיול אופק מופרע כדי שנרגיש כמו פעם שוב. היי, יש טיול אופק השבוע! יופי!!!

אם אי פעם תסלחי לי באמת ובתמים על היותי חברה נוראית כל כך, אין לך מושג בכמה אהבה ושמחה זה יתקבל אצלי.

קיפי יקירי [שאולי!!!]: סליחה שהייתי מזוויעה כל כך ונטשתי אותך לטובת פוסט מטומטם ופוזרי, וסליחה שאני רק מבקשת סליחה כל היום וזה מעצבן אותך.

אבל אני באמת מצטערת. אני מרגישה נורא כל כך כי פשוט עזבתי אותך וכתבתי פוסט במקום להיות איתך כשכ"כ היית צריך לדבר איתי! איזה חברה לא נחמדה אני.... אוף... סליחה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! [לא יכולה לעצור בעצמי]...

אני יודעת שיש עוד הרבה אחרים שפגעתי בהם עם הפוזה שלי [לדוגמא, אביטלטל- כבר פעמיים השנה גרמתי לך לבכות בגללי.... סליחה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!] ואין הרגשה גרועה יותר מהחרטה שלי... [כן, קרנצי, חרטה זה כן רגש]...

הייתי רוצה למות, אבל הפעם זה רק הביטוי, זה לא מוות של "אוי אני אימואית בולימית אז בואו נמות כי העולם רע אלי" [כמו שהייתי עד הרגע!] אלא מוות של "שיט, אני רעה לאנשים, האם אי פעם אני אצליח לפצותם על זה?".

זה נורא.

שוב, סליחה.

נ.ב. אולי זאת עוד סיבה להתרחק מפלך? אני רוצה עכשיו להיות רחוקה מכל החברות שלי שהשפיעו על הבחירה שלי בפוזה כדרך חיים, וזה אומר להתרחק מפלך כי שם זה התחיל. אבל אם אני אעבור למדעים ואומנויות, אין סיכוי שאני אצא מהפוזה. אז אולי אני צריכה לחזור לדרור, כי זה הכי בטוח בשבילי, אבל זה לא אפשרות בכלל. הבית שלי נסגר. [עכשיו אני מרגישה כמו גוש-קטיפניקית]...

והכיייי נורא: אני יודעת שאפילו שהרגע קלטתי את גודל הפוזה שלי, כבר הייתה לי קליטה כזאת השנה [ועשיתי עליה פוסט כזה] ובכל זאת חזרתי לפוזה ואפילו יותר. אז בטח אני לא אשתלט על עצמי ואחזור לפוזה בלי מודעות... שיט.