פצעים ונשיקות

איזה ספר הכי אהוב עלייך מבין ספרי הארי פוטר? מדוע?
נראה לי שה3... הכתיבה מעולה, העלילה טובה ופשוט הכי אהבתי :)

איזה ספר את פחות אוהבת מבין כולם, למה?
אני חושבת שאולי ה6 או ה2... לא זוכרת למה פחות את ה2, אבל אני יודעת שפעם הייתה לי סיבה. וה6 זה כי יש את ההרגשה שהיא מנסה לקצר את הספר, אז היא בקושי מתארת את החיים וכזה, ומתמקדת רק בהארי, דמבלדור וולדמורט.

איזו דמות אהובה עלייך במיוחד, למה?
לא יודעת... כל הדמויות המצחיקות. בטח פרד וג'ורג' ודמבלדור וכאלה.

ואיזו דמות שנואה עליך?
אנלא שונאת דמויות- אני יכולה להתעצבן עליהן, אבל בגלל שאני מבינה את האופי של כל אחת וכל אופי מצחיק ומסקרן אותי בדרך שונה אני אוהבת את כולן.. אפילו את אמברידג' אני יכולה לאהוב בתור דמות, למרות שאם היא הייתה אמיתית הייתי מתעבת אותה, יש להניח.

איך יסתיים הספר השביעי, לדעתך?
אני יודעת מה המשפט האחרון- הרמיוני שואלת "הארי, איפה הצלקת שלך?" הא... אני יודעת שאם זה יהיה סוף עם עלילה לא גמורה שמשאירה את הסיום לדמיון הקוראים אני אהרוג את ג'.ק.רולינג במו ידי.

מה יותר טוב- הספר או הסרט, למה?
הספר, בלי שאלות מפגרות.

איזה סרט של הארי פוטר הוא הטוב ביותר לדעתך?
כולם נוראיים. אולי מהראשון לשני לשלישי לרביעי כי אני שונאאאאת את הבמאי החדש... אבל סה"כ הכל דיי נורא.

איזה תפקיד היית רוצה לשחק בנבחרת קווידיץ’, למה?
מחפשת.. כי נראה לי שזה מה שהכי מתאים לכישורים שלי.

באיזה בית היית רוצה להיות, למה?
בבית שישבצו אותי אליו... כי זה מה שיתאים לי. רק לא בסלית'רין, כי גם אם יש המון סיכויים שאני מתאימה לשם [ויש המווון סיכויים, בליב מי] יש לי דעות קדומות עליו XD

באיזה בית הייתה משבצת אותך מצנפת המיון (לפי תכונותייך)?
טוב, אני לא אמיצה, זה ברור, אבל אולי יש לי תושייה מסויימת... בלימודים אני לא אלופה כל כך אבל אם אני אשקיע אני יכולה להיות ממש טובה... טוב לך ואורך רוח- אני מניחה שאני יכולה להגדיר את עצמי ככזאת, ושאיפה לכח- לצער אני עונה גם על זה. אז חרא, לא יודעת.

האם יש ספר אחר, שאת אוהבת יותר מספרי הארי פוטר?
לא. לא עד כמה שזכור לי.

אולי סיפור, לעצמי?

ואולי קטע שאפחד לא אמור להבין, שוב, לפרוק בלי להסביר?

ואולי להתרגז על דברים?

ואולי לעשות איזה מדריך כזה של איך להתנהג לידי, או מדריך לאיזה סוג חבר רצוי שתהיה כלפי, או משו?

אין לי מושג מה.

אני חושבת, אולי, שאני אכתוב קטע קטן לפריקה שממנו יתפתח סיפור, משו.

לא. עבר לי החשק, עכשיו אחרי ניסיתי.

אני סתם אכתוב. כי עכשיו דיברתי על הכתיבה שלי ובא לי קצת לחרטט.

די די די די כבר. זה משגע אותי כי כל פעם שעולה לי זיק של רעיון של "מה לכתוב" מישו אחד מטריד אותי במסנג'ר, מישו שאין לי כח אליו, וזה לגמרי שואב ממני את ההשראה. אני אגיד לו שאני הולכת לישון ואני אחזור ואנסה שוב, ואם לא ילך לי אני באמת אלך לישון.

"אני מתה מעייפות... אתה יודע..."

"טוב, זה דיי ברור לאן את חותרת... לילה טוב!!!"

"כן, אני חותרת ממש מהר... לילט".

"ליל"ט".

סוגרת את חלון השיחה. מביטה בעייפות בשעון על הקיר ממול. 12 וחצי בדיוק. שעה יפה.

עוברת לי בראש איזו תמונה של סיטואציה, סתם משו שמתחבר לי בראש ל12 וחצי בלילה. תמונה של זאבים בחושך.

חוזרת ובוהה במקלדת. מנסה לחשוב.

לא עולה לי כלום, הראש ריק. רוצה ללכת לישון, לטבוע בסדינים ובשמיכות החמות, לקום מחר ליום חדש, בלי כאב הראש הזה שמנקר.

ומה שעצוב, זה שזה באמת מה שקורה עכשיו, ואולי אני אתייאש עכשיו סופית ובאמת אלך לישון. אני אסיים את השיחה עם דוד יקירי האהוב ואלך לי לצנוח בין הכריות.

ליל"ט.