פצעים ונשיקות

אז יש כמה עיניינים לסדר.. נתחיל מהראשון בסדר חיי:

אני ויעל ממן דיברנו בטלפון על מה קורה עם עושים לעצמך עגיל- האם יורד דם או לא? אני אמרתי שלא, לא יורד דם כשעושים עגילים, והנה אני אגיד לה אח"כ... זאת הייתה בדיחה, כמובן.. אבלך אז נזכרתי איך חברה שלי מוריה סיפרה לי שהיא עשתה חור שלישי והיא פשוט תקעה לעצמה את העגיל באוזן. זה ממש טיפשי, כי אם עושים לעצמך עגיל- אמורים לעשות את זה כשלוקחים מחט מלבנים אותה [מעבירים אותה באש], שמים קרח על האוזן לכמה דקות ואז מוציאים אותו מהר, שמים תפוח מאחורי האוזן ותוקעים את המחט דרך האוזן לתוך התפוח. זה הכי סטרילי ומהיר.

 אני, במקום זאת, ניסתי לחקות את מוריה.. ניסיתי לתקוע תעגיל ולא האמנתי שזה באמת יחורר. זה אכן לא חורר, אבל זה השאיר סימן קטן...

בשלב הזה תהיהתי מה יקרה אם אני אתחרפן על כל הראש [ופה אני צכה הקדמה למי שלא מכיר אותי טוב- אני כאבופובית= שונאת כל כאב הכי קטן, מתה מפחד מדברים, הילדה הפחדנית והאומללה מכאבים הכי גדולה שהכרתם] ואתקע משו יותר חד.. שיחורר באמת. אז לקחתי סיכת ביטחון, חיטאתי אותה באלכוהול, חיטאתי את האוזן, ודחפתי את הסיכה. זה לא עבד, אבל זה השאיר נקב קטן שעודד אותי.

המשכתי ככה בערך חצי שעה, דוחפת ומתאמצת [לא נשמע טוב] ומכאיבה לעצמי בטירוף. לא הסתכלתי על העגיל, עמדתי מול המראה והסתכלתי לעצמי עמוק בתוך העיניים, כל הזמן חושבת לעצמי שזה ל כל כך כואב והכל יהיה בסדר וזה יגמר עוד שניה ומימלא עברתי כבר חצי אוזן אז למה לא לסיים לגמרי?

עד שהצלחתי סבלתי המון..... אין לכם מושג איזה כאבי תופת.

אבל אח"כ הוא היה בסדר, וחוצמיזה שהוא יצא נורא עקום- הוא נכנס במקום הנכון ויוצא דיי למטה.. חוצמיזה הוא נראה טוב.

ואני גאה בעצמי ונבוכה מהטיפשות שלי- מי עושה דבר כזה?! לא אני!

ועכשיו- הנושא הבא-

נפרדנו.. אני לא אפרט פה מה קרה, אבל זה לא היה בגלל ריב או משו, כמו שאומרים -זה לא הוא, זה אני.

אנחנו סבבה עכשיו [לפחות נראה לי ככה] ואנחנו ידידים בדיוק כמו איך שהיינו, רק שעכשיו זה בלי הקטע הפיזי. נחמד, לא? אני שמחה שנשארנו ידידים- קשרים כאלה, גם אם הם לא מצליחים בסוף, תמיד רק מחזקים אותי עם הבנאדם המדובר.

לטינוס, אני מתה עליך ונורא אכפת לי ממך... תדבר איתי.

מבחינה חברתית חביב לי עכשיו, קצת רגוע, עדיין כואב לפעמים מאוד אבל משתלטים על זה ואז הכל מסתדר.

אני הולכת לישון אצל חגית היום... אנחנו כל היום תקועות בתכנון הסדר יום שלנו, כי יש לשאולי הופעה סוטה [שששש] [חח שאולי זה סתם משו שאמרו לי בכיתה על ההופעה... XD]  וכי אני צכה לקנות בגד ים וחוברת תווים [אולי, אני אפרט אח"כ] בעיר, ולחגית יש פסנתר ותאוריה היום.. אבל יהיה נהדר, ונחשו מה?? מחר קמים ב7!!!!!!! הא!!!!!!!! [חגית, זאת לא הסיבה שבגללה אני באה אליך... אני פשוט נורא מתלהבת.]

[הסיבה האמיתית היא ג'ייק].

סתם. אופשי... חח

אני לא מבינה למה אני מצליחה לישון יותר בהיסטוריה מאשר במיטה בבית. זה לא בסדר.

ומה גם אח"כ כשאני קמה, זה ישר אחרי שהמורה יוצאת מהכיתה... חח.... ואז לכמה רגעים אנלא זוכרת איפה אני, ומה השם של המורה שמלמדת את השיעור הבא, וכשאני כבר מבריזה מהשיעור הבא [כרגע, מתמטיקה, ] אני לא זוכרת מה הכתובת של ישרא. נורא, נכון?

אתמול הייתי בטיימאאוט והיה כיייייף והזמן פשוט לא זז אבל זה לא הפריע לי כי נהנתי... התנפלתי על הגיטרה של זאק ולא הסכמתי להרפות ממנה אפילו לרגע, ממש נצמדתי אליה וליטפתי אותה איזה שעה, פשוט כולי נמרחת על גיטרה. גיטרה בשם מאיה... חח...

ואז ביקשתי מזאק ללמד אותי לנגן משו- את אוגי והמקקים. נאי חולה על זה!! אז הוא הסתכל לי על היידים ואמר שיש לי ידיים טובות לגיטרה [אצבעות ארוכות, אוווו!!] וכשהצלחתי לנגן את זה ואמרתי להם שזאת סה"כ פעם שניה שאני מנסה לנגן משו הם לא האמינו לי... איזה כיף לי

אז החלטתי שבולשיט, אני לא מעריצה ונהנית מתופים כמו שאני מעריצה ונהנית רק להחזיק גיטרה, ונשבר לי- אני הולכת לקנות לעצמי גיטרה ואם יש צורך אני אלמד את עצמי לנגן. רק לנגן.

ושאלתי את אבא שלי והוא אמר שמבחינתו זה יכול להיות בסדר גמור אם אני אעבור מתופים לגיטרה... אבל גיטרה זה כל כך נדוש, ואני יודעת שזה מפגר להשאר בתופים כשאחת הסיבות היא זה שזה נדוש אבל זה מה יש. אני לא רוצה להיות עוד אחת מה"גיטריסטיות" שנמצאות בכל חור. אז אני יכולה להישאר בשיעור תופים וללמד את עצמי בתור סתם הנאה גיטרה, לא? זה מה שאביגיל מהכיתה שלי אמרה לי באוטובוס היום.

אניווי, אני שמחה עכשיו.

אבל הלוואי שיכולתי לישון יותר.

לישון כל היום, בלי להתעורר. לישון לנצח.

בלי לקום לעולם.

לישון. לנצח.