סתיו.
זה כל כך מדהים....
ההרגשה הזאת שמתחילה תקופה חדשה, פחות להזיע, הרבה יותר קפוצ'ונים רכים וכיפים לטבוע בהם, שמיכות חמות..
ובכלל, הכי כיף זה לחזור מהבצפר בסתיו ולהרגיש אותו בא. יש רוח יחסית קרירה, ומעט קרעי עננים מרפדים את השמים שכבר נצבעו בגוון אפור עדין, והכל נהיה פחות צהוב ויותר ירוק, ולסירוגין- בקרוב הכל יצטהב ויאדים וינשור מהעצים... ולא חם!!!!!! ויש את הריח- זה הכי כיף בעולם- ריח שמבשר שעוד מעט ירד גשם... והגשם הראשון ישטוף את כל האבק, ואז יהיה את הריח המטריף של גשם ראשון ואבק של קיץ רטוב...
והסתיו הזה כל כך עושה לי לדלג ולשיר בקול ופשוט להיות מאושרת!
הסמינריון היה ממש כיף... דווקא לא הברזתי המון, רק בשבת באמת באמת הברזתי רציני- קמתי רק לארוחת צהריים, הלכתי לחדר, ישנתי 5 שעות, קמתי לשיחת סיכום ולארוחת ערב וזהו.. חחח
הדפקט בסמינריון היה שבשישי בערב ננעל לנו החדר מבפנים, והמפתח היה בתוך החדר. אז פשוט ניסיתי להיכנס דרך החלון.. פתחתי אותו וסידרנו כיסאות בחוץ והתכוונתי לטפס פנימה ואז הוא פשוט החליק [זה מהחלונות שפותחים כלפי מעלה] ונפל ונסגר לי על פרקי האצבעות.
וכרגע האצבעות שלי נפוחות קצת, ופרקי האצבעות קיבלו גוון נורא מעניין, משו שהייתי מגדירה כסגול-ירוק-צהוב-שחרחר, וזאת הסיבה שלא הלכתי לתופים- אם אני בקושי כותבת, איך לעזאזל אני אמורה לתופף?!?!
אז אני בבית עכשיו...
ובדיוק עכשיו נגע שלחה לי הודעה מהמסנ' של צליל, והשיחה התנהלה בצורה נורא מוזרה...
הן ניסו לשדך לי רוסי בן 17. אני מניחה שהן עשו את זה בתור בדיחת אינטרנט משעשעת או משו כזה, אבל הן הצליחו לסחוט ממני את הפלאפון שלי, ועכשיו אני בספק אם מישו באמת יתקשר או שהן סתם מרגישות מאושרות להביך מעט ילדה על גבול ה15 שלה.
זה ממש מוזר, איך שתהחלתי להתייחס לנגה וצליל, כי פעם התנהגתי שונה... אני זוכרת שכשהייתי זיינוקית או עצם בכיתה ח', אני לא בטוחה, הייתי הולכת כל שעה אחרונה באופק על הקביים וכל מיני בנים גבוהים ומפחידים היו מנסים לתת לי יד ולהוליך אותי.. ואני נורא נבהלתי כי היה לי פחד גבהים היסטרי, והבנאדם היחיד שבטחתי בו שיוליך אותי במסדרונות וישמור עלי מאנשים-מגודלים-ומעשנים-עם-שיער-צבוע-לורוד-לכבוד-פורים [מי שמנחש בתגובות יקבל צל"ש..] הייתה מי אם לא צליל רסולי. והיה לי כל כך מצחיק איתה בתקופה הזאת.
אבל שנה שעברה התחלתי לקרוא להן בבלוגים ומאז אני מרגישה כמו... מכירים את זה שאתה מעריץ מישו מבוגר ממך כי הוא נראה לך כל כך שנון וחביב, אז כל פעם שאתה מדבר איתו אתה מתנהג ומרגיש כמו מטומטם ועילג וחסר שכל לעומתו, ואתה עושה מעצמך אידיוט כי אתה מתחנף אליו? או שאתה מגיב לו שוב ושוב בבלוג, למרות שהוא לעולם לא יחזיר לך תגובות באמת? ואתה מרגיש כל כך חסר יחוד ושקוף לעומת האדם הזה? ואתה ממש מודע לזה שהוא מודע לעובדה שאתה מרגיש ככה?
אז זה אותו דבר, וזה מהזה מטריד, כי בדר"כ אני לא כזאת טיפשה. באסה.
אני חשבת שאני פשוט אחזור להתנהג כמו כשהייתי קטנה יותר וזהו.
דרך אגב, עכשיו אני מסתכלת לבלוג שלי אחרי שלא הייתי בו מעט זמן, וזה מרגיש לי נורא טיפשי... כי אני מבינה למה יורדים על גיל 14.. אולי אני עוד לא רישמית 15, אבל זה בכל זאת כאילו עברתי את תקופה ה14.. ותשמעו, זה גיל כל כך פתטי, ועכשיו אני גם רואה את כל מה שכתבתי בגיל הזה ואני מתביישת. הייתי מוחקת את הכל, אבל אז- איזה זיכרונות ישארו לי מהגיל הזה? אני חושבת שאני אערוך קצת את הרשימות, להוציא זבל, ותזכרו אותו איך שהוא היה פעם....אז כרגע הבלוג בשיפוצים!!!!! [זאת אומרת- אני מוחקת המון דברים, מוסיפה, משנה, וכו'. אולי הישראבלוגים המצויים יאהבו פחות את הבלוג לאחר השיפוצים -הוא כבר לא יהיה אימואי מצוי- אבל זה שווה את זה].
נ.ב. אחרון- התחלתי לשמוע שירים יותר קפיצים, לדוגמא, משו שאח שלי רואה את הסדרה שלו, וזה שיר ביפנית והוא ממש חמוד ו..פופי כזה. או כל מיני שטויות שעושות רגוע. כבר כמעט לא אוונאסנס. וואו. יפה לי, נכון?
טוב, אנשים, אני חושבת שאני אלך לטחון עוד קצת כי יש לנו הרבה דברים כיפים בבית ואני אהיה פרה אבל לא אכפת לי נכון להרגע...
אולי אני אעדכן שוב אח"כ... בהביי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
