פצעים ונשיקות

אתמול בלילה התכוונתי ללכת לסיור סליחות של צמר"ת [מי שלא יודע מה זה שישאל בתגובות אם בא לו].

סיימתי ללמוד ב6 והלכתי לבית של אביטל עד שנצא לסיור ב11. ראינו שם את הסרט "האחים גרים- למבוגרים בלבד", ואני חייבת להודות- זה סרט מדהים. הגעתי למסקנה שהתסריטאי חולה נפש, אבל כנראה שכל הגאונים חולניים במובן מסויים.

הייתם צכים לראות את הבעות האימה או/ו הגועל שלי במשך הסרט. או שבעצם, לטובתי מזל שלא ראיתם.

זה פשוט שווה צפיה... השוטים [זוויות צילום] מדהימים, והאווירה- אם אתם צופים בסרט באווירה מתאימה- פשוט מהממת. הוא הזכיר קצת את שודדי הקאריביים.. זה ממש שווה.

קיצר, הלכנו לסיור סליחות של צמר"ת, וזה היה כל כך מוזר, כי אפילו שזה הפעם הראשונה שלי ופגשתי את האנשים שם כאילו לרק איזה שתי דקות, הרגשתי כל כך נוח... זה הזכיר לי את דרור של פעם... ואז הגעתי למסקנה שעכשיו לא נוח לי יותר בדרור כי אני השתנתי כל כך במהלך השנה האחרונה ופתאום אני מרגישה ם זה מוזר ליד כל מי שהכיר אותי מפעם. אבל החברה בצמר"ת לא הכירו אותי פעם, ולכן יכולתי להיות חופשיה לידם. והיה כל כך כיף.

וכולם היו רדומים חצי מהזמן, ואז בשלב מסויים נרדמנו כשהמדריכה דיברה, נרדמנו בצורה נורא מסורבלת- אני שכבתי על הגב כשהרגליים שלי בישיבה מזרחית, וכולם שכבו עלי- על הבטן או הרגליים. ותאמינו לי, זה לא ממומלץ! כשקמתי- ליתר דיוק, ניסיתי לקום- לא הצלחתי לעמוד, אז שני ידידים שלי עזרו לי לקום ואחרי שהם שיחררו אותי פשוט נפלתי, הרגליים שלי לא החזיקו אותי. ניסיתי שוב באומץ לעמוד, ואז פשוט נתמכתי על מישו עד שחזר לי הדם לרגליים... חח

ואז אחרי זה כולם הלכו כמו זומבים, אז אמרתי לאביטש שאני הולכת להיות היפרית [היפר אקטיבית] בכוונה כי זה הכי כיף כשכולם מנומנמים.. והיא הסכימה והצטרפה, ואז כשכולם הלכו - או ליתר דיוק, דידו בצליעה איטית- לכיוון הכותל, אני והיא רקדנו בהתלהבות במורד הרחוב לפני כל השיירה.

אגב, גם מצאנו מקום ממש נחמד לשירותים ליד החומה. כשכולם הלכו לשיחים, אנחנו הלכנו לשיחים אחרים ונוחים יותר. אבל זה סוד. אז שושו.

אניווי, הגענו לכותל ופשוט נרדמנו ב4 וחצי בבוקר עד איזה 6. עשינו משולש, ואז כל כך הרבה הצטרפו והלכו וזזו וזה, בקיצור יצא שישנו בעירבוב של חמישה אנשים. בן ו4 בנות, נדמה לי. רגל פה, ראש שם, בטן מחוצ'ה מתחת לכתף, ואפחד לא יודע איפה לתקוע תיד. וכולם הרגישו צורך משעשע לצלם אותנו והיה מצחיק, עד כמה שיכולתי לקלוט תוך כדי שינה. וכל הזמן אנשים הרימו את שקית העוגיות של חגית ושאלו אם מותר להם לקחת ושל מי זה, ואז כולם ענו למי ששאל שזה של חגית ואסור לקחת. וזה קרה שוב ושוב ושוב.

ואז נסעתי הביתה עם האוטובוס של הראשלצ"ים... כן, היו שם גם סניף ראשון לציון ואשדוד.

והחלתי שצמרת זה כיף.

אגב, אולי מישו מבינכם תהה למה אני לא כותבת פוסט חזרה בתשובה ליום כיפור? כי אני מרגישה שגם ככה אני מתמודדת [או מנסה להתמודד] עם הפאקים שבי כל יום שעובר, גם ככה אני מודעת לכולם וכמעט ואין יום שאני לא מנסה לתקן את זה. עכשיו כל מה שנותר לי זה לבקש מאלוהים שיעזור לי להתמודד עם הפאקים, ויתן לי את ההזדמנות להצליח. אני לא חוזרת בתשובה, כי הרי זה מה שאני מנסה לעשות כל יום. כל יום להפיק את המיטב, לנסות להיות טובה יותר מאתמול.

הו וול, אנשים, גמר חתימה טובה לכולכם וצום מועיל [אם הוא קל אני בספק אם הוא מועיל.. חחח]

עריכה לאחר שבירת הצום:

ואו, היה יום כיפור מדהים.

בתפילת כל נדרי פשוט התחברתי והצלחתי להיתרכז בתפילה בלי בעיות. עמדתי רוב התפילה [כשהיה צריך, קיצר] ולא היה לי קשה- בטח כי הייתי מלאה מהסעודה מפסקת. הייתי עם כל כך הרבה כוונה שכמעט בכיתי בשלבים מסויימים.... אבל לא רציתי לבכות מול המשפחה שלי ומול כל הבית כנסת אז החלטתי לנסות לשמור את הבכי למיטה בבית. לאו דווקא בכי מעצב...

אח"כ הלכתי הביתה ופשוט מתתי מעייםות! בגלל צמר"ת, ובגלל שבקושי ישנתי לפני זה, כמעט נשרתי מהרגליים תוך כדי עמידה.

עליתי למיטה ונרדמתי בצ'יק.

היום הייתי בתפילה וזה.. אבל האמת, ישנתי רוב היום, פשוט הייתי כל כךכ עייפה! לא יכולתי!

וכשהייתי מחוץ למיטה לא הרגשתי את הרעב... רק סחרחורות כי הייתי הרבה במיטה, כנראה... אבל הרגשתי קלילה כזאת, כמו אנורקסית בצום- שאין שומדבר בבטן ומרגישים כל כך ריקים וטוב עם זה. היה לי ממש טוב ונוח בצום זה, איכשו. אולי כי הבעיות באוכל של שנה שעברה השפיעו עלי להירגע כשאני רעבה.

לא קירקרה לי הבטן עד נעילה, היא סתם הייתה ריקה ונכנסה פנימה.

הלכתי לנעילה והתרכזתי קצת פחות מאתמול, אבל בכל זאת הצלחתי להתרכז. מסכן אבא שלי, הוא הבעל תוקע בבית כנסת שלנו והוא נשמע חצי גוסס כשהוא תקע היום בסיום התפילה.

"היי, תראו, בנות, הגברים רוקדים. איך הם יכולים עכשיו לרקוד?"

"על מה את מדברת אמא, הם יותר מדדים בצליעה מפרכסת מאשר רוקדים מסביב לבימה"... חחח

ואז חזרתי הביתה ושברתי תצום, ואני חייבת להודות שהיום כיפור הזה היה מיוחד לי.

כי לא הרגשתי רע לצום, רק הרגשתי שאני מתנקה מכל החרא של שנה שעברה וזה עשה לי כל כך טוב.

שלמה עם עצמי.