פצעים ונשיקות

יש לי יותר מ7000 כניסות. אני גאה.

והכלב החדש.

אז הרבה תוהים על זה.

אני הצעתי מיצי וקישטא. אם חלקכם שמכיר אותי נתקל בתופעת הפיכת הואתיות שלי, הוא בוודאי יבין שבטעות יצא לי "אולי נקרא לו קיצי או מישטא?".

אמא נורא התלהבה ממישטא. טוב, חייבים לזכור שהיא רצתה לקרוא לאחד הכלבים הקודמים אפריים. ובסוף יצא הונט. שזה כלב בגרמנית. לא משנה.

אניווי, אז קוראים לו מישטא, ובשם חיבה, מישה.

והצעתי שבמקום "שב" ו"ארצה" נלמד אותו קללות ברוסית. שווה, נכון?

אוף.

הוא מקסים. אל תבינו אותי לא נכון. הוא זעיר, הוא בן 4 חודשים, הוא חום והוא פינצ'ר והוא מלקק הרבה יותר מעבר לסטנדרט. הוא גם קופץ עלי בהתלהבות.

ובשבת ישנתי על הדשא והוא נכנס והתכרבל לי מתחת לזרוע.

זה פשוט ש... אתם מבינים? זה לא המקום שלו.

אני רואה את המיטה שלה, הצעצועים שלה, העצם החביבה עליה, הכל במקום, אבל הכלב... הכלב לא שייך. זה כאילו החליפו אותו.

הכל אותו דבר, חוץ ממנה.

וזה מייאש אותי, שאני חוזרת הביתה, מוצאת את השער נעול, זוכרת שיש כלב בבית, פותחת את השער ושומעת את הדלת נשרטת קלות ויללה. אני פותחת את הדלת, וקופץ עלי כלבלב, ומלקק אותי ומייבב באושר. ואני צריכה להשכיב אותו לישון וכזה. אבל זה לא הכלב הנכון!

מה קרה לי? נשבעתי שאני בחיים לא אסלח לאלוהים שהוא הרג אותה. ביום כיפור סלחתי.

הבטחתי לעצמי שאני לא אביא כלב הביתה, לפחות לא עד שאגדל. ותוך 9 חודשים, בום, כלב חדש. אפילו גור. בגיל שהיא הייתה איתי באפיקים.

איימתי שעל גופתי המתה שהוא יקבל את החפצים הישנים שלה.

ועכשיו כלב זר ישן במיטה שלה, לועס את הצעצועים שלה.

ועכשיו אני אטייל איתו מעל הקבר שלה. וכשאני אחבק אותו אני עדיין אעמיד פנים שזה הגוף שלה נושם לי בין הזרועות, ושזאת היא שאני משכיבה לישון בנשיקה על הראש.

אני כזאת בוגדת. והוא כל כך לא נכון.

אבל הוא באמת מקסים.

אתם צריכים להכיר אותו. אני לא מאמינה שאני שוב מתאהבת בכלב.

-בבקשה, אל תחפרו לי רק על זה. תקראו מה אמרתי לחגית בתגובות. אני באמת לא יודעת כמה זה יעזור אם אני אנתח את המצב. איך רות אמרה היום, בלי לשים לב כמה היא חכמה? "החיים ממשיכים."-

יש לי יותר מידי דברים על הראש ונמאס לי לקום בבוקר לבצפר. אני רק צריכה שבוע ריק לגמרי לנקז אליו את כל המטלות שיש לי להשלים, ואז אני ארגע.

אבל בסה"כ סבבה אגוזים.

זה יצא פוסט קצת מדוכא. אני מניחה שזה כי את כל הרגשות האחרים אני כבר מפגינה מחוץ לבלוג, הא?

מחר יומולדת 15 לועזי. מעניין אם אני אהיה ברשימת מומולדתים בלמטה של ישרא.