קוראים יקרים,
שלום לכם.
אני יודעת שזה נשמע נורא רישמי, אבל באמת, אני רוצה לבקש ממכם באופן רשמי שתכבדו את הפואנטה של הבלוג הזה.
אני כותבת פה את מה שלא יוצא לי להגיד בקול רם, אני כותבת פה הרבה דבירם שאני מדברם עליהם עם חברים אבל טורחת לנסח אותם יפה רק בכתב, אני כותבת פה באמת את כל מה שיש לי בפנים.
אני לא מצפה מאף אחד להבין את מלוא משמעות הדברים שאני כותבת. ובכל אופן, אני שמחה אם לפעמים אתם כן מזדהים.
אבל זאת לא הנקודה. הנקודה היא שאם אני רושמת משהו לעצמי, לפעמים, לא איזה "עדכון" גדול שמיועד לספר לכם מה עובר עלי, אלא משו באמת אישי ופרטי שלי- אתם לא חייבים לנסות להבין את זה! אתם לא חייבים לחפור על זה או משהו. אני גם אעדיף אם לא.
זה פשוט שיש לי כמה אופציות. אני יכולה לפתוח בלוג נפרד מזה רק לפריקה [ומניסיון, זה לא קל ולא נוח], אני יכולה לסגור את הבלוג הזה לקוראים, ואני יכולה להשאיר אותו כמו שהוא, מה שאני בוחרת לעשות עכשיו.
אז יש כאן עדכונים שמיועדים לכם- חברים וסתם קוראים מזדמנים, ויש כאן קטעים שהייתי כותבת למגרה, לו הייתה לי מגרה לכתוב אליה. בעצם, יש לי אחת, אבל בעידן הטכנולוגיה של היום, לצערי אני כותבת למחשב במקום.
אני אשמח אם תעריכו את זה..
תודה.
חשבת על זה שאולי היא חלשה יותר ממך?
ככה, ואין לה כח כמוך.
את, את האחת שתמיד נפגעת,
מתעטפת בשתיקה מהצד,
בוכה על הכל, בוכה עליה, בגללה,
תמיד תושפעי ממנה.
תמיד היית בטוחה שהיא החזקה מבינכן.
ואולי טעית?
אולי היא, היא החלשה?
אולי היא אומרת סתם, פוגעת סתם,
נתלית על כל דבר מטופש שקורה איתכן,
ואת לוקחת הכל ללב,
כשבעצם זו היא שנשרטת מבפנים?
בעצם היא זו שנופלת מבנפנים,
רואה אותך כגיבורה שלה, רואה אותך כחזקה,
וכשהיא פוגעת, הפגיעה שלה-
זהו רק ניסיון עלוב, פתטי, של הצד החלש יותר,
לערער את שלטונך, שלטון החזקה מבינכן.
היא נסדקת מבפנים. את מתחשלת.
חשבת על זה, שאולי זה ככה?
וחשבת על זה,
שאולי, אולי כשאת שמחה בה-
היא שמחה בך כיפליים?
ויכול להיות שהיא צריכה אותך
יותר ממה שאי פעם את נזקקת לה?
אולי היא הנואשת, הנזקקת,
ואת ברחמייך נותנת לה אותך?
אולי?
*זה לא על מי שאתם חושיבם שזה, גם אם אתם בטוחים שאתם יודעים על מי מדובר*
זה מצחיק שתמיד הפוסטים שלי נראים קצת מדוכאים כשבעצם אני במצברוח טוב.
יש את הדבר הזה של מכון ויצמן ברביעי, ואפילו לא סיפרתי להורים שלי,
ואני רק מתבאסת מרגע לרגע שלא הלכתי ליאס"א.
עזבו את הקטע של לגור בפנימיה.
אבל עכששיו בגלל השביתה הבגרויות שלי נדפקות, נכון? והם לא שובתים! הם לומדים!
ולי יש רק שתי מגמות שני יכולה לקחת בפלך, נכון? ואני רוצה קולנוע, מה שאומר שאני בטח אוותר על אומנות- חלום הילדות שלי! מכיתה א' חשבתי על אומנות כמקצוע לעתיד... בגן כששאלו אותי מה אני אהיה כשאהיה גדולה אמרתי "ציירת"...
ואני רוצה כימיה או צרפתית.... מן הסתם אני אקח כימיה כי צרפתית זה רק 3 יחידות ואני כבר מעדיפה ללמוד את זה תוך כדי מגורים זמניים בעתיד בצרפת, לא?
אבל אני כל כך רוצה גם את זה...
וביאס"א אם הייתי לוקחת אומנות, זה היה כולל גם וידאו-ארט, צילום, רישום, ציור, פיסול וכו', וגם יכולתי לקחת עוד איזה 5 יחידות מ"מ!!!
זה כל כך פאקינג לא הוגן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אהההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ובכלל אני צריכה להיות בויצמן ברחובות ברביעי, אז איך אני אבקר את אביעד? אוף....
יומולדת לועזי 15 לעצמי.
היום יום הולדת, היום יום הולדת, היום יום הולדת,
לעצמי.