לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

פצעים ונשיקות


"ידעתי שאסתכל פעם על כל הרגעים שבכיתי ואצחק, אבל לא ידעתי שאסתכל על כל הרגעים שצחקתי ואבכה" -הבלוג שלי. כי כל אדם זקוק למקום שאליו יוכל ללכת ולצאת מדעתו בשלווה.
Avatarכינוי: 

בת: 32

תמונה



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2007    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2007

וואו, עידכון כשבעצם אין לי על מה לעדכן ואני סתם רוצה פוסט חדש.. +זיכרונות ושכחה


אני כותבת פחות בזמן האחרון.  וזה לא משבר כתיבה...

וזה לא שאני לא על ישרא, אני דווקא חורשת את המקום- הגעתי אפילו ללחיצה על "בלוג אקראי" בתקווה שאזדמן לאיזה בלוג שווה קריאה. אני כל כך גרה פה, שעוד מעט ערימות גרביים שלי יהיו מפוזרות ברחבי האתר.

פשוט אין לי על מה לכתוב. ותראו! אני מצליחה לכתוב פסקה על זה שאין לי על מה לכתוב! אדיר, לא?

אהה, וחוצמיזה אני מבריזה בשיטתיות מימי שישי בבצפר. אבל יש לי גבולות, זה רק לשביתה . מעניין איך המורה למחשבת נראית, ועד כמה זה יפגע לי בביולוגיה. יום שישי פשוט לא עושה לי חשק לבצפר, עם כל הניקיונות בבית.

טוף, אנשים, תמשיכו להיכנס, ונקווה שעוד יהיה לי על מה לכתוב... כע, אולי אני אצליח להוציא גם פסקה על כמה שאתם נכנסים בלי שאני כותבת.

יש מצב שאני אוסיף פה מאוחר יותר עוד איזה קטע קצר למטה, רק בשביל הקטע, עם פס הפרדה. תחזרו לבדוק... חח

 

ובקעה לי הביצה!!!! זאת מהרשימות, שהייתה סגלגלה וכחלחלה??? יצא ממנה עטלף!!!


ידעתי שאני אחזור... עם עוד קטע...

 

רציתי להגיד שאני מפחדת.

החיים שלי מתקדמים ואני משתנה, ואני כל כך לא רוצה להגיע לגיל 70 ולהסתכל אחורה ולהתגעגע להכל,

להבין שנשארתי בלי כלום,

ריקה, זקנה,

כמו קליפה שסחטו ממנה את כל המיץ.

להסתכל אחורה ולהבין שחייתי חיים, כנראה מלאים,

ואפילו אם הם היו נהדרים-

להגיע לזקנה ולדעת שכלום לא מצפה יותר,

חוץ מהמוות.

שכל ימי נעורים עברו, שהתקופות היפות נגמרו כמו שנגמרו,

שמה שקרה קרה ומה שלא קרה- לעולם כבר לא יחזור ולא יקרה,

אני מפחדת להגיע לגיל שבו כשאסתכל קדימה אראה רק עוד שנתיים או שלוש.

ונכון, יש לי עוד איזה 70 שנה עד הרגעים האלה,

אבל ההתחלה שלהם היא בעצם כבר עכשיו-

עם כל רגע שעוברת אני שוכחת יותר...

אני מפחדת להגיע למצב שיהיה לי קשה להיזכר בילדות-

או יותר גרוע,

שאני פשוט לא אזכור.

זיכרונות שכבר עכשיו נשמטים ממני...

מכירים את זה שפתאום באמצע החיים קורה משהו שמזכיר אירוע מהעבר?

אז פעם זה לא היה קורה ככה, פעם פשוט זכרתי וידעתי הכל,

ועכשיו יש את הרגעים שבהם אני נזכרת במשהו שלא חשבתי עליו כבר כמה שנים טובות-

ואני לא רוצה להגיע לגיל שבו אני פשוט אאבד חלק מהמידע שיש בי עכשיו, כי אני אשכח אותו לנצח.

וגם אם כשאני אזדקן ימציאו תרופה שתאריך את החיים בעוד מאות שנים, אני גם לא רוצה שזה יגיע-

אני לא רוצה להסתכל אחורה ולראות כל כך הרבה,

עד שאני כבר אשכח מאיפה התחלתי.

לא רוצה.

ועכשיו יש לי את ההבנה המלאה של פיטר פן.

ובעצם, גם אם אני אשאר "ילדה ניצחית",

עדיין יעברו כל כך הרבה דברים בילדות הזאת, שאני אשכח את רובם בשלב מסויים...

ואני לא רוצה לפספס את מה שהחיים עוד יציעו לי...

ואין דרך לעצור את זה, אין שום דרך להשאיר את הכל טרי וחד כמו שהוא!

הצילו.

נכתב על ידי , 23/11/2007 12:40   בקטגוריות שחרור קיטור, אישי, הרהורים  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של בננה בטירוף ב-24/11/2007 20:37




35,148
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , משוגעים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למִיָאוּ. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מִיָאוּ. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)