פצעים ונשיקות

אז החלטתי שרחובות זאת עיר ממש מעפנה.

נסעתי לשם כדי להגיע למכון ויצמן.

עכשיו, כדי שתבינו משהו- הייתם פעם במכון ויצמן? הוא כל כך מטופח, הכל מלא עצים ומדשאות מוריקות ענקיות ושיחים בכל הצבעים והגדלים עם כל סוגי הפרחים, כבישים נקיים ומסודרים משל עצמו כולל חניות מרווחות, שתי מסעדות פרטיות של המכון, שבילים קטנים , ותכף הייתי מצפה שפרפרים קטנים יפרצו ויתעופפו להם מתוך כל פח זבל שאעבור לידו. אפרופו פחי הזבל בויצמן... כל דבר במכון ויצמן על שם מישהו שתרם, כל פסלון וביתן וקיר... אז אמרתי שמובן מאליו שגם פחי הזבל חייבים להיות על שם מישהו- וכאן רות נכנסה לתמונה ואמרה "כן, פחי הזבל הם על שם אולמרט"...

בכל אופן, עד כמה שמכון ויצמן יפה ומושלם ואוטופי- ככה רחובות נוראית. כאילו מישהו לקח את כל החלקים היפים ברחובות, דחס אותם למקום אחד [לא כל כך דחס, המכון שם בערך בגודל של שכונה כזאת] ולא השאיר כלום לעיר עצמה.

כמו שבטח אמרתי באחד הפוסטים הקודמים, רחובות נראית גוססת- האנשים היפים והצעירים [והישראלים] פשוט נוקזו לערים אחרות. רחובות מלאה בקשישים מעל גילאי 50 לפחות, או ברוסים עצבניים. ויש גם שני כלבים.

והריח שיוצא מכל חנות שם מריח כמו חנות דגים. ואתם לא רוצים לדעת איך חנויות הדגים שם מריחות.

אניווי, במכון ויצמן היה ממש נחמד- למדנו יומיים שלמים מדעים- באנו בשלישי בבוקר, כל אחד אמר את השם והעיר שלו [בערך כ25-30 תלמידי י'] והתחילו בהרצאות.

הרצאות על נושאים כמו מחזור החיים של כוכבים, הטבלה המחזורית, מרכיבי האטומים וגלי הקול. וכמה אוכל שדחסו לנו!!! פשוט פיטמו אותנו, כאיול ניסו לפצות אותנו על אורך ההרצאות או כאילו ניסו להשאיר אותנו ערים או משהו.

זה הלך בערך ככה-

סנדוויץ', הרצאה, ארוחה, הרצאה, סנדוויץ, הרצאה, ארוחה, משחקים [משחקים מתמטיים, אבל אני חייבת להודות שסופסוף נהניתי ממ"מ- זה היה כיף!] ולישון.

ומה זה לישון? בערך ב1 וחצי בלילה אשכרה הלכנו לישון. ואז אני ורות החלטנו לצאת לטיולון, הקפאנו את רגלינו וחזרנו לחדר שהקפיא במשך הלילה את שאר חלקי הגוף.

ככה גם הלך היום השני, חוץ מהלינה- יצאנו ב5 מהמקום.

ואני ורות החלטנו לחפש מגפיים...

בירושלים לפני כמה ימים חיפשתי מגפיים עם רות ואביטל, ואת המגפיים היחידות שאהבתי בכל העיר- אביטל עמדה [או עומדת עדיין] לקנות, ואני התבאסתי מאוד. באמת שחרשנו ביחד את כל מרכז העיר [רק בלי המחרשה, כמובן] ולא היה כום. הכל הירושלים אותו הדבר מבחינת נעליים.

אז אני ורות החלטנו לנסות את מזלינו ברחובות.

אמרתי שרחובות מעפנה?

קצת טעיתי!!! רחובות היא גן-עדן לנעליים!

אני ורות הלכנו ברחוב הראשי ועשינו זיג-זג: בדקנו חנות אחת, חצינו את הכביש לזו ממולה, הלכנו שני מטר וחצינו שוב לצד השני, נכנסנו לחנות ואז חצינו שוב לזאת שממולה וכך הלאה.... מסכנה רות, התיק שלה שקל בערך כמו תיק צבאי ארוז ל3 שבועות, והיא נראתה גיבנת להחריד כשהיא הסתובבה איתו, במיוחד לאור העובדה שהיא כמעט צנחה לרצפה מכובד משקלו.

ומצאתי!!!!!!!!!!!!!! מצאתי את הזוג המושלם!!!!!!!!!!!!!!!!!

כבר שנה שאני מחפשת- מגפיים גבוהות [כמה שיותר קרוב לברך], שחורות, עם המון המון שרוכים ופלטפורמות.... ושם הן היו. מושלמות, ועולות 199.

חזרתי כל כך מרוצה הביתה, וכל כך עייפה. בעצם, חזרתי להיפהופ לפני שהגעתי הביתה, התנהגתי כמו זומבית למשך כל השיעור ואז נסעתי הביתה. והגעתי ב10 וחצי.

הבעיה היחידה הייתה שמאוחר מידי הסתבר לי שהמגף...זה עור, כפי הנראה. ואני צמחונית. לא חיבקתי את שמעון ואת יונתן כי הם לבשו מעילי עור. מה קרה פה?!?! אז המעט שיכולתי לעשות למען מגפי המסכנות הוא להתנהג אליהן כאילו היו פרות בשר ודם [ולא רק הציפוי], וקראתי למגף ימין עדנה ולמגף שמאל אילנה.

ועכשיו יש לי המון צמר"ת. אחרי שהלכתי לישון מאוחר ברביעי וקמתי מוקדם היום, הייתי באופק ואז בצמר"ת ואני עוד צריכה לקום מוקדם גם מחר ולישון אצל רות לשבת.

ובראשון כשאני מסיימת ללמוד ב7, ואז עפה ישר לצמר"ת. כנראה שגם כל שני יעבור עלי בעבודה בסניף.

והכל בגלל הקונגרס ביום שלישי. תבואו! יהיה מושקע!!!

בקיצור,

מיפ.