פצעים ונשיקות

אבל סרט ממש ממש טוב, תקפצו לי.

דבר ראשון שיש להגיד לזכותו- הוא מהיוצרים של שר הטבעות.

או אה, עכשיו אתם יכולים להתרשם ולהתרווח בכורסא. [על איזה כורסא אני מחרבשת? בטח שליש מהקוראים פה-אהמאהמאהמחגיתאהמ- יושבים על הרצפה על מחשב נייד על הבירכיים].

ובכל זאת...

הלכתי למצפן הזהוב [מתעקשת להתעלם רישמית מהשם המחודש שלו] וממש ממש אהבתי... למרות שהדמויות לא נראו איך שדמיינתי, ולמרות שהם ניסו להכניס כמה שיותר מהספר בסרט די קצר, ולמרות שהם לא הצליחו בסופו של דבר-תרתי משמע-עדיין, יצא יפה.

למה לא הצליחו? כי הסוף היה... מקוטע... חחח, הבנתם?

לא. לא משנה.

לא היה את הסוף של הסרט, הם פשוט הורידו את ה10 דק' האחרונות וכנראה יהיו אותן רק בסרטי ההמשך. מבאס תחת.

אבל לפחות גם זה סוף שגורם לבכות, בדומה לספר!

ועכשיו, על מה באמת רציתי לכתוב?

על הסמינר מחר, שיוצא לי מכל החורים.

ואני ממש ממש ממש לא רוצה להיות בו.

אני מכריחה את עצמי [על מי אני עובדת? את ההורים שלי] לשלם 80 ש"ח [מילא. אבל זה במקום מכנסיים, לא?] בשביל ללכת לדבר שאני אפילו לא רוצה.

אני כל כך מפחדת ללכת לשם מחר.

אני כבר לא בטוחה ממה אני כל כך מפחדת,

בעיקר מלכלוא את עצמי עם אותם אנשים, עם אותם חיים,

למשך יומיים שלמים.

טוב, כאן נקטע לי חוט המחשבה, בעיקר כי אביטל ממזמזת לי את השכל והאוזן דרך הטלפון.

מעניין למה זה מפריע לי לכתוב? *תמיהה*

אז אני מניחה שעולם לא תדעו מה חשבתי שיעשה לי רע בסמינר, כי לפי איך שאביטש נשמעת אולי אני לא ארצה למות שם.

cya ppl

love ya