פצעים ונשיקות

וטוב לי, כל השקט הזה.

לא נורא אם פעם אחת לוסי התרגזה עלי, זה היה שווה את זה.

במקום ללכת היום להתרמה חגית ואני התעוררנו מאוחר והיה פשוט כיף...

אני לא מבינה למה לוסי וטל וכולם חושבים שאני חייבת לעשות כל דבר שקשור לצמר"ת... נכון, אני מדריכה וכזה, אבל גם לי פעם מותר חופש. לא לעשות משו אחד מתוך 100 דברים זה לגיטימי, כמו שאמרתי קודם.

אנשים, ראיתם אותי אחרי הסמינר חנוכה. ממש נהניתי בסמינר,

אבל פשוט הייתי כל כך עצבנית ומתוחה מדברים שפשוט מצטברים, אז לא פלא שלא באתי איתכם לארומה אח"כ. כמעט נשברתי.

אני בנאדם שפעם בכמה זמן צריך את השקט שלו, חופשה כדי לנקות את הראש.

אני רצינית... אמא שלי נתנה לי טרמפ אתמול בערב לשדרות הרצל כדי לנסוע למיכל [יומולדת שמח בובילה!] וההרגשה של לצאת מהאוטו, זה היה פשוט מדהים...

אני בטח נשמעת מטורפת, אבל אין לכם מושג מה זה עשה לי... לצאת מהבית אחרי יום של שהיה בתוכו, להיכנס למכונית עם אמא, ולקבל טרמפ. הרגשתי ביציאה מהמכונית כל כך נקיה, כאילו טענתי את הבטריות שוב בבית ואני מלאת חיים ושמחה ואושר ביתי לצאת לעולם.

אז אם אני חיה בסניף כל הזמן, המתחים מצטברים.

ואז אני צריכה יום פנוי לבד בבית, בוקר שאני קמה בו מאוחר, אוכלת המון ורק יושבת מול המחשב והספרים עד הערב.

אח"כ אני רגועה ברמות מטורפות, אוהבת את עצמי ואת כל העולם.

אז נכון, המקרה אתמול בערב לא הייתי לבד- חגית באה לישון אצלי, אבל היה פשוט כיף.

חגית, אני יודעת שזה בטח נשמע לך מוקרץ- אבל כבר המון זמן לא הרגשתי כאילו אחת החברות שלי היא אשכרה אחותי. יש לי הרגשה שונה ליד כל חברה, תלוי בסוג הקשר שלי איתה, אבל אני שוכחת שאת לא אחותי כשאני לידך, אני חושבת עליך כאל "חברה-אחות" אבל בלי הקטע עם הריבים. תודה. זה כיף.

אז אני וחגית ראינו אתמול בלילה "רטטוי" ושודדי הקאריביים 1, ובגלל רטטוי היה לנו חשק מטורף לבשל מושקע.

בכל אופן, אני וחגית קמנו מאוחר, הקשבו להטפות של לוסי וטל וקצת שאולי, הרגשנו לא נוח עם זה אבל בכל זאת לא התרגשנו יותר מידי.

קמנו כשההורים שלי נסעו לאפיקים לאחינועם ומישטא, והלכנו למטבח.

הכנו ארוחת בוקר במשך איזה שעה- סלט ישראלי, חביתה, מיץ תפוזים [שסחטתי וסיננתי והשקעתי תנשמה], ולחם קלוי עם גבינות.

אח"כ הלכנו לראות שודדי הקאריביים 2 ונישנשנו פול שטויות תוך כדי... היה ממש מצחיק.

עכשיו היא הלכה.

וכולי חזרתי לכיוון הבית, מסטולה מצבעי השקיעה ומהסטלבט, והחלטתי שהבלוג שלי צבעוני מידי בשבילי פתאום.

אז חברים וחברות, אהובי היקרים, אני חושבת שאני אשנה את העיצוב זמנית לראות איך הוא. לצבעים פסטליים רגועים כאלה, כמו פעם.

ואני גם מורידה את הלק מהציפורניים רישמית, ברוואו!!!

אוהבת כל כך את כולכם, וסליחה אם אני עצבנית בזמן האחרון-

אל תקחו את זה אישית.

דידי.