פצעים ונשיקות

אין לי הרבה מה להגיד, בעצם.

רק שלא נטשתי.

מה מעללי כיום, למי שרוצה לדעת?

אני עוד לומדת, והרבה, ונשארת עד מאוחר בבצפר. אם אני לא נשארת עד מאוחר בבצפר סימן שאני או בצמר"ת, או מבקרת בתי ספר אחרים- דרור [לפחות מנסה!], מדעים ואומנויות, או סתם חברות.

בקשר לדרור- הביקור שתכננתי להיום לא עלה כמתוכנן, איחרתי ופיספסתי את החברות שחיפשתי.

אז נסעתי חזרה לסניף ואז הביתה.

ומדעים ואומנויות- סתם, כי יש לי שם כמה ידידים וחברים ונחמד לבקר שם. אנאל גם שם, היא מעט הציקה בפעם האחרונה, אבל סבבה שם.

עכשיו, כשנגמרה השביתה וחוזרים לשגרה הרגילה ולא לשגרה השביתתית אני שמה לב שאני כביכול חיה כמו ילדה טובה, אבל עמוסה- הולכת כל יום לבצפר בלי הברזות, מנסה לעמוד בעומס המטלות בשיעורים, פעילה חברתית אחרי הלימודים וישנה לא בשעות חולניות מידי.

הגוף שלי עייף נורא בזמן האחרון אז אני כנראה מפתחת מנגנון שינה חזק יותר- אני לא יכולה להחזיק עד אחרי 12, ועפה לישון בקושי בלי לקרוא לפני. גם לא הייתי כבר איזה שבוע על המחשב, כי אח שלי קיבל רגילה והוא כאן כמעט שבוע.

בקיצור... אין יותר מידי חדש.

סתם פירטתי פה את השגרה הלא מעניינת, בזבוז של פוסט אבל לפחות זה עדכון כלשהו. הבלוג הזה נטוש כבר שבוע.