פצעים ונשיקות

וכרגיל אצלי אין.

אבל זה ממש לא מזיז לי... קיבלתי יום חופש!!!

אז דיברתי עם אביטל בטלפון כמעט שעתיים, סידרתי את כל החדר [כולל את המדף חולצות... כבר כמעט נגמר לי המקום שם ] ניקיתי את מה שאמא שלי ביקשה ממני לנקות, ועכשיו אני עומדת לראות את הסרט קלולס...

ואני ממש ממש רוצה ללכת בערב לטיימאאוט.. לא הייתי שם כל כך הרבה זמן! ואני ממש מתגעגעת לכל האנשים שם...

הגעתי למסקנה שאני ממש לא נחמדה... אני כל הזמן מתלוננת על כמה שכולם מנתקים איתי קשר, אבל בדוגרי זאת אני שלא מתקשרת יותר לאף אחד, זאת אני שמנצלת כל דקה פנויה רק למחשבות על פינוק עצמי, זאת אני שכבר לא נוסעת ונפגשת עם אנשים. כל החברים מהטיים, אנשים מאופק [כמו דוד וכאלה, שפעם היו ממש קרובים אלי], כל החברים מדרור, ואנשים מכל מקום כמו שאולי וכזה....

ואני כל כך מאוכזב מהכל.

אז אני פותחת במשטר חדש... כל יום לדבר לפחות עם אחד מהחברים ה"מנותקים" כביכול שלי. לא בגלל שלא נעים לי מהם ולא בגלל הרגשות אשמה- אלא פשוט כי אני מתגעגעת, וכי אני לא מצליחה לשמור על קשר איתם בצורה אחרת...

טוב, עכשיו אני הולכת לי לראות את הסרט... אנשים, אוהבתותכם. תהנו...