ולשם שינוי, אני מתוסכלת מזה ולחוצה.
כי בבוקר לא היה לי כח לקום אז וויתרתי לעצמי והחלטתי להבריז. אמרתי לאמא שלי שהשיעור של הבוקר התבטל ושכחתי להגיד להם אתמול בלילה, וחזרתי לישון.
רק מאוחר יותר, כשקמתי נזכרתי שיש היום את ההתנדבות ההיא ושהברזתי בעצם ממנה... והרגשתי ממש רע.
ואני לא יכולה לעשות עכשיו כלום! אני לחוצה מהרגע שאמא שלי תחזור הביתה ותגלה שאני בבית.... ותתהה למה לא הלכתי בסוף לבצפר. מה להגיד לה? שסיימתי מוקדם? אוווף....
בכל אופן, רציתי ללכת לעיר, אבל אין לי כסף ואני לא יודעת מי ירצה עכשיו להסתובב איתי בעיר, אז אני פשוט תקועה בבית.
קקי.
אני חושבת שאני אלך להתקשר ליונתן או חגית ולברר. ומקסימום אני פשוט אראה סרט...
עמית הזמין אותי לבוא היום לבקר בבית הפתוח, וזה נשמע די מעניין אז אני אלך לשם. זה ב5 וחצי במרכז העיר... נראה לי שיהיה מצחיק למדי. יש שם כמה חברה שאני מכירה, לא סטרייטים, וזה יכול להיות משעשע...
ואח"כ יש היפהופ. בכל אופן היו לי גם תוכניות לשבת ולמכור צמידים במדרחוב, אבל אני תוהה מה אני אעשה שם כמה שעות. לכן בינתיים אני בבית...
טוב, יום נעים לכולם, בסה"כ...
עריכה:
מוזר.
הלכתי לעיר, וכשהגעתי אמא שלי התקשרה אלי והרסה לי את כל המצברוח. שטפה אותי בקול רגוע ונעים, העליבה אותי עד עמקי נישמתי כרגיל וניתקה.
לא התחשק לי לעשות כלום, ולכן, מבואסת, התקשרתי לעמית.
הוא בא מיד והלכנו יחד לבית הפתוח.... אנשים שם היו ממש נחמדים, וגם אם בהתחלה הייתי נורא מבויישת ותקועה בצד- בסוף עשיתי לי כמה ידידים וידידות חדשים.
המורה להיפהופ היה חולה ולכן הייתה מורה מחליפה. היא הייתה בסדר, אבל באמצע השיעור חטפתי את הבחילה של החיים שלי והרגשתי כמו בהנג אובר. זזתי כמו זומבית והתפללתי שהדקות יעברו, וכשתודה לאל- השעון הראה 9 וחצי- עפתי החוצה.
ועכשיו אני מותשת בבית, מחכה שהשיער מהרטוב מהמקלחת יתייבש ואני אוכל לישון.
ליל"ט כולם...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
