פצעים ונשיקות

למרות שהוא אפילו לא קורא פה.

הוא בעצם לא יודע שיש לי בלוג.

נייס.

הבן שאני יוצאת איתו חוקי רשמית, אבל היציאות שלנו לא חוקיות. ממש נהדר.

בכל אופן, היום היה יום ספורט מטומטם אז הברזנו כהרגלנו בקודש [יום רביעי] והלכנו כרגיל לעיר.

טשי שוב ניגנה ואני וחגית שוב הסתובבנו, ורוב מה שיש לי להגיד [חוצמיזה שהיה כיף ומצחיק] זה שזכיתי לסקירה מקרוב של רוב השירותים בחנויות בעיר...

חחחח חגית תבין  [מסתבר שהסמיילי הזה מוציא לשון. מוזר, לא?]

אח"כ פגשתי את שמעון והייתי אמורה להוביל אות למסיבת ההפתעה שלו בגן הפעמון...

אני עשיתי את התפקיד ממש טוב, הובלתי אותו לשם לגמרי בתמימות, הגענו בול ב7 והתנהגתי כאילו לגמרי לא ידעתי שיש לו יומולדת.

רק מה, כשהגענו לשם דפקו הכל. כולם התחילו לזרום לכיוון שלנו ולהגיד לו מזלטוב אפילו לפני שעשינו את ההפתעה, וממן איחר רצח אז לא זכינו לעשות את ההפתעה אפילו שרצינו, ובקיצור קצת נהרס.

אבל אח"כ היה נחמד...

לא שאני ממש ידעתי, כי הלכתי עם קיפע ושירלי לקונצרט של חגית ושלה,

והיה ממש טוב.

חגית יותר טובה מההרכב שלה ביחד, וההרכב של שירלי אדיר, וזהו בעצם.

אח"כ רציתי להסתובב עוד קצת עם קיפ וחגית, אבל הרגליים שלי הרגישו כמו גוש כאב אחד גדול ומתתי מעייפות ורעב.

זה מצחיק שפעם לא הזיז לי לחזור הביתה מאוחר כל כך, לא הזיז לי לאכול יום שלם רק אייס, קצת שוקולד וקצת גלידה,

לא הזיז לי שכאבו לי הרגליים ולא ישנתי שבוע,

פשוט הייתי מסתובבת עם כל החברה עד שהיה נגמר לנו.

ועכשיו זה כאילו פחות מלהיב משומה. זה כאילו התבגרתי או משו. זתומרת, פשוט לא התחשק לי להישאר עם החברה מאופק שחגגו לשמעון בגן.

טוב, על מי אני עובדת, אני יודעת מה הסיבה העיקרית לזה שלא נשארתי...

זה פשוט שכולנו נהפכנו ל.. לא יודעת, כזה, מישו איכשהו חייב להכניס אלכוהול ועישון לכל מקום? מה הולך פה? איפה הכיף והסוטול שידענו לעשות באופן טבעי? הרי אנחנו אופקיסטים, גאד דאמט!

כל כך הרבה זמן לא הייתי סתם עם חגית ושאולי, שלושתינו, וממש התגעגעתי לזה והיה נורא כיף איתם.

אבל פשוט לא הייתה לי שום כוונה להישאר כדי ללכת לשתות משו.

לא שאני כל כך נגד זה, אין לי זכות דיבור אחרי השטויות שעשיתי, אבל זה מתחיל להעיק.

אולי כי יש לי זכרונות לא מדהימים משתיה וכי אני לא ממש אוהבת אלכוהול, ואולי סתם כי זה מתחיל להגעיל אותי שבכל מקום שרוצים להכניס קצת כיף צריך ללכת ולתפוס ראש עם משו.

מילא, פעם פעמיים בכמה חודשים זה סבבה, כאילו לעשות שטויות ואז לתת לחוויה להדהד קצת לפני ששוב עושים את זה.

אבל על בסיס קבוע? לשתות כל הזמן? להסריח מוודקה? לעשן דברים מסוכנים? לעשן בכלל? מה כל כך מדהים בלחיות רק חצי מהחיים כשאתה פיכח, ואת החצי השני להעביר בלדפוק לעצמך את האיברים הפנימיים?

לא יודעת.

אבל חצי מהחברים שלי עושים את זה כל הזמן, וזה לא נחמד.

מילא עם המשפחה וזה, אבל סתם..

לא יודעת.

טוב, לא התכוונתי שזה יצא כזה פוסט נאצה.

התפלק לי.

באופן כללי, אני בקטע של ללכת לישון עכשיו.

מישו קנה כריות שוב, אז אני קצת אוכלת שוב לפני השינה, ואני שוקלת לקחת שקית למיטה ולקרוא ולהירדם תוך כדי.

או אולי אני פשוט אשן, במחשבה שניה. העיניים שלי ישרפו.

מחר לומדים עד 6, ואני חושבת שסופסוף אקבל תשובה אם עברתי לדוברי אנגלית.

ברור לי שלא, ולמי ששואל כיצד ומדוע- התחרפנתי מספיק מהמורה בתחילת המבחן כדי לכתוב טעויות כמו listen בתור  leasen, ואז להתלבט אם להוסיף עוד s כי אחרת זה יוצא צליל מוזר.

עזבו, נשרטתי קצת.

טוב, בכל אופן, לילה טוב לכולם ותודה על הדגים!