פצעים ונשיקות

טוב, אולי כן.

• אין אפחד שמבקש את מחשב.
• שקט בחוץ ובפנים, הכל חשוך ולא קיים חוץ ממני, מהמחשב ומהאוגר שרץ על הגלגל בכלוב בשירותים.
• אני פשוט יותר יצירתית בלילה, כי מסתבר שכשאני עייפה יותר אני משוגעת יותר [כמה לא צפוי] ופתוחה הרבה יותר.
• בדוגרי, אלה השעות היחידות שאני יכולה לכתוב בהן. זתומרת, השעות היחידות שאני רואה את הבית שלי.

נראה לי שמצאתי.

בכל אופן...

היום כרגיל הברזתי אחרי צרפתית... אה, וישנתי בצרפתית אבל מישומה, אפילו שישנתי ממש ממש חזק, בכל זאת הצלחתי לשמוע מה המורה אמרה. וממש היה לי דה-ז'ה-וו כשהיא עמדה מעל הראש-הזרוק-על-השולחן שלי ודיברה ממש בקול. כמו נף. רק ש, אתם מבינים, היא אמרה "זה לא בסדר שאתן תמיד ישנות". היא לא אמרה שומדבר על המואוסטזיס.

וואו. פשוט כתבתי פיסקא שלמה על איך המורה העירה אותי. אז אולי לא טוב לי האקסטרה יצירתיות?

so... הלכנו לעיר והסתובבנו פול, וקניתי לק שהתיימר להיות ירוק דשא אבל הסתבר שהוא ירוק נזלת מבחיל, ואביטל שוב ניגנה ושוב קניתי אייס קפה ושוב הסתובבנו והסתכלנו על חצאיות [ושוב חגית קנתה פול, אביטל קצת ואני רק שטויות]. זאת שיגרה ממש נחמדה. ועליתי על רעיון... אני הולכת לצלם לעצמי את האישור שכינרת המזכירה נתנה לי [כי אברהם לא לקח אותו] ואז אני אוכל לצאת שוב ושוב. וכבר חשבתי איך לטפל בכל הפרטים הקטנים של התאריך והכל.

הייתי בהיפהופ עכשיו ואני מתההה מעייפות, ונראה לי שאולי חגית הדביקה אותי בכאב גרון קצת, אבל היה ממש כיף שם.

חוצמיזה שמביך אותי שאני בקושי זזה מהרגע שעובדים עם המוזיקה.

הקטע עם שבת מסתדר בסוף בערך ככה:

*אני נכנסת הביתה ועוזרת לנקות. אמא שלי קצת כועסת עלי כי התרשלתי בלהאכיל תתרנגולות וכו'. מעלה את הקטע עם שבת ואילת לשיחה*

אני: "אמא, זוכרת שאמרת שאולי תבוא איתנו מישי בכל זאת לאילת?"

אמא: "רגע, בעצם מה זאת אומרת תבוא איתנו? היא תהיה חלק מהחופשה המשפחתית ותגור איתנו וכו'?"

אני: "כן.."

*פה קצת קצת וויכוחון שאתם מבינים איך הוא הלך, ובסוף*-

אמא: "לא! זאת חופשה משפחתית! אנחנו אף פעם לא רואים אותך! לא וזהו."

אני :"טוב! אני אני לא באה לשבת".

אמא: "טוב, תעשי מה שבא לך. כבר אין לי כח להתווכח".

אז יש לי בית ריק בשבת, רק בלי אוכל. אביטל ורות וחגית אמורות לבוא, ואם אסתר קוראת פה-

אני רוצה שגם את תבואי, אני מקוה להספיק לדבר איתך כמה שיותר מוקדם. אם את יכולה לבוא תודיעי לי ותנסי להביא אוכל [אם את יכולה]...

טוב, נדמה לי שאני אפרוש.

לילה טוב....